✍️ קדושת יום עשרה בטבת

"בן אדם כתוב לך את שם היום": קדושת הכתר של העשירי שבעשירי, מאה שערי ברכה, והקללה שנהפכת להלל
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

"בן אדם, כתוב לך את שם היום"

יום עשרה בטבת הוא יום גדול. ונרצה להתבונן מעט במעלתו, כדי שנזכה לספוג מתוכו קדושה, ולקדש את עצמנו ליום הזה ולכל השנה כולה.

ביחזקאל (פרק כד) כתוב:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יחזקאל כד, א–ב

הקדוש ברוך הוא מתגלה ליחזקאל ואומר לו: כתוב לך את שם היום. והפסוק מדגיש "בעצם היום הזה". ומכאן למד האבודרהם: כמו שנאמר "בעצם היום הזה" ביום הכיפורים, הדוחה שבת, כך גם עשרה בטבת היה דוחה שבת.

ומה מיוחד כל כך ביום הזה, שבורא עולם מצווה את יחזקאל לכתוב אותו? על תשעה באב לא מצינו "כתוב לך". על שבעה עשר בתמוז לא מצינו "כתוב לך". רק כאן: "בן אדם, כתוב לך". זה יום גדול מאוד, שצריך לכתוב אותו לדורות עולם. ומה תכתוב? "את שם היום".

מאה אמה: סוד העשירי שבעשירי

מבאר החתם סופר דבר נפלא מאוד. בית המקדש היה גבוה מאה אמה, רוחבו מאה אמה ואורכו מאה אמה. ומה סוד הדבר? קדושת בית המקדש מגיעה מן העשירי שבעשירי. עשרה כפול עשרה הם מאה. החתם סופר קורא לזה "יו"ד בתוך יו"ד". משם מגיעה כל קדושת בית המקדש, ולכן מידותיו מאה אמה.

וזה גם סוד התרומות והמעשרות. מתוך מאה, תשעים לישראל, עשרה ללוי, ואחד לכהן. העשירית שמתוך העשירית, האחד מתוך המאה, מגיע לכהן, כי הכהן יונק מן ההיכל, מנקודת המאה. וזוהי קדושת הכתר, הקדושה הגבוהה ביותר.

עשרה בטבת הוא העשור של החודש העשירי, ולכן הוא זוכה לספוג מקדושת הכתר. אם זוכים ביום הזה, אפשר לבנות בו את בית המקדש. ואם לא זוכים, אומר החתם סופר, הכתר, חס ושלום, נהפך ל"כרת", ונגזר חורבן על בית המקדש.

ביום הזה, כל מי שרק יכול, יכול לספוג מקדושת הכתר. ועל זה אומר הפסוק: "בן אדם, כתוב לך את שם היום". דע לך מהו שם היום: העשירי שבתוך העשירי. קדושת היום נשגבת מאוד, ויש בכוחה לבנות את בית המקדש שגבהו מאה אמה.

מאה הברכות ומאה שערים

ועוד דבר נפלא בקדושת היום. בימי דוד המלך, כשעם ישראל לא הודו לה', מתו בכל יום מאה אנשים. ודוד המלך תיקן להודות מאה הודיות בכל יום, מאה ברכות.

וכשמודים לקדוש ברוך הוא מאה הודיות, זוכים למה שנאמר ביצחק אבינו:

וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרְכֵהוּ ה' בראשית כו, יב

יש מאה שערי ברכה שנפתחים למי שמודה לקדוש ברוך הוא. וכמו שאומר בעל הטורים, המשכן עמד על מאה אדנים. אדם שמודה לקדוש ברוך הוא מאה פעמים ביום, הרי הוא בבחינת המשכן. כשיהודי מודה לקדוש ברוך הוא כראוי, מאה פעמים ביום, הוא זוכה לקדושה עצומה, ולהפוך את ה"כרת" ל"כתר".

מזמור לתודה: מזמור ק'

ולכן "מזמור לתודה" הוא המזמור המאה בספר תהלים. קדושת ההודיה מגיעה עד השער המאה, כמניין האות קו"ף. כשמודים לקדוש ברוך הוא, מגיעים לקדושת הכתר, מגיעים עד השער המאה, "כתר יתנו לך", והופכים את ה"כרת" לכתר ולשערי ברכה. ולכן, כשראה דוד המלך שמתו מאה אנשים, תיקן להודות מאה הודיות, ובזה פוסקות הקללות ונפתחים מאה שערי ברכה.

הקללה שנהפכת להלל

הפסוק אומר:

וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה דברים כג, ו

איך זוכים להפוך את הקללה לברכה? אמרו בזה רמז נפלא מאוד: "ויהפוך... את הקללה". קח את המילה "קללה" והפוך אותה, ותבין איך הופכים את הקללה לברכה.

🔄 ק-ל-ל-ה למפרע

כתבו את המילה "קללה": קו"ף, למ"ד, למ"ד, ה"א. עכשיו קראו אותה מן הסוף אל ההתחלה: ה"א, למ"ד, למ"ד, קו"ף. מה יצא? "הלל ק'". הלל של מאה.

על ידי שמהללים את ה' מאה פעמים ביום, מודים לקדוש ברוך הוא, בין בברכות ובין בהודיות שאדם מודה ומשבח את בורא עולם ואומר "מזמור לתודה", הוא הופך את כל הקללה לברכה. הוא הופך את הכרת לכתר.

ביום הזה במיוחד יכול כל יהודי לבקש מהקדוש ברוך הוא שיזכה אותו, במשך כל השנה, לתת "כתר יתנו לך", ולהפוך את כל הכרת שיש בעולם לכתר.

בבל וירושלים: גימטריה של כתר

ומראה החתם סופר איך הדבר נרמז בנפלאות במילות הפסוק. "סמך מלך בבל אל ירושלים". שואל החתם סופר: היה צריך לומר "על ירושלים", מה פירוש "אל ירושלים"?

אלא רמז כאן הפסוק את מעלת היום. סמוך וחבר את המילה "בבל" אל המילה "ירושלם".

בבל

ב (2) + ב (2) + ל (30) = 34

ירושלם

י (10) + ר (200) + ו (6) + ש (300) + ל (30) + ם (40) = 586

יחד הם 620, בגימטריה "כתר". כי ביום הזה מגיעים לקדושת הכתר. אפשר לזכות בו לקדושת הכתר, לתת "כתר יתנו לך", העשירי שבתוך העשירי, ולזכות לשער המאה, שער ההודיה לה', "מזמור לתודה", המזמור המאה בתהלים.

יהי רצון שנזכה כולנו להודות לה' בכל יום מאה הודיות, ולהפוך את הקללה להלל ואת הכרת לכתר. ואז נזכה לראות את בית המקדש שגבהו מאה אמה בנוי על מכונו, ונעטר את מלכנו אוהבנו בכתר של שבח והודיה, ביום הזה ובכל השנה כולה.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. יחזקאל כד, א–ב: "בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה".
  2. האבודרהם: עשרה בטבת דוחה שבת, מ"בעצם היום הזה".
  3. החתם סופר: קדושת העשירי שבעשירי, מאה אמה בבית המקדש, כתר וכרת, ורמז "בבל" + "ירושלם" = "כתר".
  4. חלוקת המעשרות: תשעים לישראל, עשרה ללוי ואחד לכהן.
  5. מאמר חז"ל: דוד המלך תיקן מאה ברכות בכל יום (במדבר רבה יח, כא).
  6. בראשית כו, יב: "וימצא בשנה ההוא מאה שערים".
  7. בעל הטורים: מאה אדנים במשכן כנגד מאה ברכות.
  8. תהלים ק: "מזמור לתודה".
  9. דברים כג, ו: "ויהפך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה", ורמז "קללה" למפרע – "הלל ק".
▲
סיכום השיעור: קדושת יום עשרה בטבת