פרשת כי תשא, הנקראת תמיד סמוך לפורים, מספרת על החטא החמור ביותר שנכשל בו עם ישראל - חטא העגל, שעליו אומרים חז"ל: "אֵין לְךָ פְּקִידָה וּפְקִידָה שֶׁאֵין בָּהּ מֵחֵטְא הָעֵגֶל". מהו שורש החטא?
אומרת הגמרא (עבודה זרה ה' ע"א): "אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: כְּפוּיֵי טוֹבָה, בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה!" - שורש חטא העגל הוא כפיות הטובה. מבאר רש"י (דברים א', א) על "וְדִי זָהָב": השם הוכיח אותם - "אני הרביתי לכם כסף וזהב עד שאמרתם 'די', ואתם לקחתם את הכסף והזהב הזה ועשיתם ממנו עגל". לקחת את מה שהשם נתן לך, ולהשתמש בו נגדו - זה החטא הכי חמור.
כותב האורחות צדיקים בשערי תשובה: מי שחושב על כל הטובות שהשם עשה לו, מרצונו בא לבקש מחילה. וכותב רבנו יונה (שערי תשובה, פרק א', יב): גם התשובה צריכה לבוא מתוך הכרת הטוב לשם יתברך על החסדים - זו תשובה מתוך אהבה, ועל ידה נהפכים העוונות לזכויות.
כותב הספר חרדים (פרק ס"ו): עיקר מצוות עלייה לרגל היא הכרת הטוב לבורא - שהאדם יזכור שהיה כגודל זית בבטן אמו, ועכשיו גדל והיה לאיש, ומן הראוי שיבוא להשתחוות ולהודות. כל מצוות עלייה לרגל - כולה הכרת הטוב.
בנס פורים, כשלקחו את אסתר לבית אחשוורוש, לא ראו את הסיבה - היה נראה כאילו זו רק צרה. רק בסוף ראו שהכל היה הכנה להצלת ישראל.
כל מה שעובר על כל אחד ואחד, אם רק יתחזק באמונה - בסוף יראה, יבין, שהכל היה לטובתו הנצחית, הגמורה.
מביא הרב זילברשטיין בשם רב חיים קנייבסקי: כשעם ישראל אומרים "מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ" (מלאכי ג'), אין הכוונה חלילה לתלונה, אלא הצגת המצב: גם בהסתר פנים, אם רק נתאמץ לחפש, נמצא את החסדים גם שם. "בַּצַּר הִרְחַבְתָּ לִּי" - צריך להתבונן ולראות את ההרחבה שבתוך הצרה עצמה.