אנו עומדים ממש ברגעים שלפני היום הגדול, יום ראש חודש ניסן. אי אפשר לתאר את גודלו של היום הזה. בלשון חז"ל: היום הזה נטל עשר עטרות. עשרה כתרים עצומים קיבל, שאין כדוגמתם. ואמרו חז"ל שלא הייתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כמו ביום הזה. כביכול חיכה לו שנים רבות.
מה היה ביום הזה? מה יש בראש חודש ניסן שגורם שמחה אדירה כל כך לפני הקדוש ברוך הוא? אומרים חז"ל: ביום הזה הוקם המשכן. ביום הזה, לראשונה בהיסטוריה, ירדה השכינה לכאן, לעולם הזה.
ולפי חלק מן הדעות, בניסן נולד יצחק, הילד היהודי הראשון שנולד בבריאה. וכל ילד יהודי הוא בחינת משכן לה'. ועוד: לדעת רבי יהושע, בניסן נברא העולם. מה הכוונה? בניסן נברא האדם, שהוא תכלית הבריאה. וכל אדם הוא בחינה של השראת השכינה.
אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית, ראשון לנשיאים, ראשון לכהונה, ראשון לעבודה, ראשון לירידת האש, ראשון לאכילת קדשים, ראשון לשכון שכינה, ראשון לברך את ישראל, ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחדשים.
שבת פז ע"בהיום הזה כולו עניינו השראת השכינה. ומתוך כך נבין דבר נפלא.
בפרשת השבוע נקרא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". את המילה עושים ביום השמיני. ומה עוד אנחנו רואים ביום השמיני? בשבוע שעבר קראנו את פרשת שמיני. למה נקראת הפרשה "שמיני"? כי כך היא פותחת:
ביום השמיני הוקם המשכן, ומשה רבנו קרא לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, ואמר להם את הסדר: "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם". היום יורדת השכינה לכאן.
שואל הכלי יקר: למה כתוב "ביום השמיני"? תכתוב את התאריך! רש"י אומר שזה היה ראש חודש ניסן, היום שבו הוקם המשכן. אם כן, למה לא כתוב "ויהי באחד לחודש הראשון"? אלא בא לומר לך: השמיני גורם. ראש חודש ניסן זכה להשראת השכינה, כי הוא היום השמיני.
מה מונח במספר שמונה? לגויים יש שבע מצוות בני נח. והקדוש ברוך הוא כורת ברית עם נח, ובפרשה ההיא נאמרת המילה "ברית" שבע פעמים. הברית של נח, הברית של הגויים, היא בשבע. ואילו עם ישראל כורת ברית עם הקדוש ברוך הוא במספר שמונה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל".
אותו דבר רואים בחג הסוכות. שבעה ימים מקריבים פרים כנגד שבעים אומות. וביום השמיני, שמיני עצרת, אומר הקדוש ברוך הוא לישראל: עשו לי סעודה קטנה, שאהנה מכם. כל הגויים הולכים, והשמיני שייך רק לנו.
המקסימום של הקדושה בתוך הטבע. שישה צדדים לבריאה, והשביעי הוא הקדושה שבתוך הטבע. זה שייך גם לאומות העולם.
למעלה מן הטבע: השראת השכינה של העולם הבא כאן, בעולם הזה. זה שייך רק לעם ישראל.
כשיהודי כורת ברית עם הקדוש ברוך הוא, הוא לא כורת סתם ברית. הוא כורת ברית עם הקדוש ברוך הוא שנמצא למעלה, ב"שמונה". יש אומרים שבברית יורדת ליהודי הנשמה, ו"נשמה" היא אותיות "שמונה". ולכן היהודים לא עושים ברית בשבע. הברית שלהם היא עם השכינה של העולם הבא.
ולכן "ויהי ביום השמיני". מתי יורדת השכינה לעולם הזה? ביום השמיני. התורה לא כותבת תאריך, כדי לומר לך: אתה יודע למה היום הזה זכה? כי הוא בחינת שמיני.
אם כן, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו הולכים לקראת יום גדול מאוד, יום שבו ירדה השכינה. וכמובן, בכל שנה ושנה ביום הזה יורדת שוב שכינה. ולכן ביום הזה יהודי צריך להודות מאוד לקדוש ברוך הוא על השראת השכינה.
ואיפה יש השראת שכינה גם היום? יש ויש. הבית היהודי הוא גם בחינת שמונה, וגם בו יורדת שכינה. בהלכות טהרת המשפחה יש שבעה ימים נקיים, ורק אחריהם, בשמיני, חוזרים איש ואשתו להתקרב זה לזה. למה דווקא בשמיני? כי אמרו חז"ל: איש ואשה, זכו, שכינה ביניהם. והשכינה יורדת בשמיני.
ראש חודש ניסן, שאנחנו הולכים לקראתו, הוא יום שבו יורדת שכינה לכאן, למטה. יום שבו כל יהודי ויהודייה יכולים לקבל עוד הרבה הרבה השראת שכינה, עליהם ועל ביתם. וכמה זה נפלא! כשיש שכינה בבית, יש שמחה בבית, ויש הצלחה בבית.
מה עלינו לעשות ביום הזה? להודות ולשמוח בקדוש ברוך הוא עד מאוד, על שהוא משרה את שכינתו עלינו. ביום הזה אפשר לקבל השפעה עצומה, בתנאי שתעשה משהו: תודה לקדוש ברוך הוא על השפע שהוא נותן לך, ותשמח בו שבא להשרות שכינתו עליך. על ידי זה תזכה שהשכינה תבוא אליך הביתה, וגם אצלך יהיה היום "יום השמיני".
השבת מוציאים שלושה ספרי תורה: לפרשת השבוע, לראש חודש ולפרשת החודש. יש לנו מצווה מדרבנן לקרוא את פרשת החודש:
ולמה קוראים אותה? אומר המשנה ברורה בשם הר"ן: כעין מצוות קידוש החודש, זכר לקידוש החודש. כביכול, אנחנו מקדשים בקריאה הזאת את חודש ניסן.
ונבין יותר לעומק. הפסוק לכאורה כפול: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", ואחר כך "רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". מה ההבדל? אומר רש"י על המקום: "החודש הזה" פירושו ההתחדשות של הלבנה. הקדוש ברוך הוא הראה למשה את הלבנה בחידושה ואמר לו: "כזה ראה וקדש". כל פעם שתגיע ההתחדשות הזאת, אתם תקבעו שהיא ראש חודש.
ביום ראש חודש ניסן נתן לנו הקדוש ברוך הוא במתנה את הכוח לקבוע מתי ראש חודש. אנחנו אחראים על הלבנה, ואנחנו מחליטים מתי יהיה כל ראש חודש. ולכן מובן שניתנה לנו מצווה, זכר לדורות, לקדש את חודש ניסן.
מה מונח כאן, שהקדוש ברוך הוא אומר לנו: אתם אחראים להחליט? דבר ראשון: הקדוש ברוך הוא מראה לנו שהוא ואנחנו מתחברים יחד, כמו חתן וכלה. "כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי". היום הקדוש ברוך הוא כורת איתנו ברית, קשר אמיץ, ואנחנו והוא נעשים כביכול לאחד. "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ". הגיע עת דודים. לכן הפרשה נאמרת בחודש ניסן, החודש שבו הקדוש ברוך הוא משרה שכינה בארץ, וביום ראש החודש הוא אומר לנו: בואו נעשה יחד.
אבל מונח כאן עוד דבר נפלא. הקדוש ברוך הוא אומר לנו: אשרה שכינה, מתי? כשאתם תקראו לזה ראש חודש. השכינה לא יורדת מעצמה. רק כשאתה אומר קודם: "היום ראש חודש", אתה קובע, ואז היא יורדת. ואחר כך נותן לנו הקדוש ברוך הוא את קורבן הפסח, שהוא קורבן שבו אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא מראש, על הפסיחה שהוא עתיד לעשות.
יסוד גדול: אם אנחנו רוצים לקבל שפע מן הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים להכיר שהוא נותן לנו אותו. צריך לומר, לקדש, ואז מקבלים. אם לא נוציא את זה מפינו, לא תרד הקדושה.
וכך גם כל יהודי שרוצה לקבל השפעה טובה. הדבר הראשון שעליו לעשות הוא להכיר שהקדוש ברוך הוא הוא הנותן. איך? על ידי שתאמר בפיך: כאן יש קדושה שהקדוש ברוך הוא מביא. "כזה ראה וקדש". אמור בפיך: היום ראש חודש ניסן, האב של כל החודשים, ובו תלויה כל הקדושה. הכר שהקדוש ברוך הוא נותן, הודה לו מראש על הקדושה שיתן לך, ואז תזכה בעזרת ה' לכל הקדושה.
ראש חודש ניסן הוא "ראש חודשים", האב של כל החודשים. והכל תלוי בהתחלה. ולכן ביום הזה נזכה להכיר מה הקדוש ברוך הוא מוריד לנו, ולקבל בעזרת ה' השפעה נפלאה לכל השנה כולה.
ונודה לקדוש ברוך הוא כבר עכשיו, מראש, כמו בקורבן הפסח, על כל השפע שהוא עתיד להוריד לנו במשך כל החודש ובמשך כל השנה. ומי שמכיר ומודה, מקדש ואומר בפיו, זוכה שגם בביתו יהיה "יום השמיני", יום שבו השכינה יורדת ושורה. חודש טוב ומבורך, הבא עלינו ועל כל עם ישראל לטובה.