🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אנו חוזרים שלוש פעמים בתפילה על הפסוק: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ" (בהודו, בישתבח, ובנוסח ספרד גם ביום שני). הפסוק אינו מבקש בניין בית המקדש, אלא רק - "וקבצנו מן הגויים לעדות" - עצם ההיותנו בארץ ישראל, לא בין הגויים, זה כבר מספיק כדי שנוכל להודות לשם קדשו. כמה עלינו להודות יום יום שזכינו לבוא לכאן ולהיות בארץ ישראל!
הגאון רבי אריה לייב שוסטים זצ"ל (בספרו "ימלא פי תהילתך") מבאר: לא נאמר "לְשַׁבֵּחַ תְּהִלָּתֶךָ" אלא "לְהִשְׁתַּבֵּחַ" - בבניין התפעל! כמו שאמרו חז"ל "כל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח" - כלומר, הוא עצמו נעשה אדם משובח. כך גם כאן: כשאנו מהללים ומשבחים את בורא עולם, אנו עצמנו נהיים יהודים משובחים.
מובא בשם הגאון רבי אריה לייב שוסטים זצ"לוכן מובא בספר "יריד תודה": יש במשך השנה "ירידים" רוחניים - יריד של אמונה בפסח, יריד של מתן תורה בשבועות, יריד של שמחה בסוכות, ויריד של הודיה בחנוכה. מי שפותח קצת את ליבו בחנוכה להודיה - זוכה למעיינות הודיה, שהלב שלו יתחנך להודות לבורא עולם לא רק בחנוכה, אלא כל השנה.
מה הקשר בין ה"סופגניה" למה שמבטיח לנו הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים", שסופו של כל אדם שומר תורה ומצוות "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו"? התשובה: "סופגניה" - אותיותיה "סוף גן כ"ה" - סופו של כל יהודי, בעזרת ה', להיות בגן של בורא עולם ולהתענג שם עליו.
מסופר בספר "כל דמעה נשמע" על סבתא יהודייה בברית המועצות הקומוניסטית, שלא הסכימה לגעת בנכדה עד שיימול. כשנולד לבנה ילד, אמרה לו: "אם לא תמול את בנך, לא אכיר בו כנכדי." הבן ענה: "עשי כרצונך, אבל האחריות עלייך." כשהוזמנו בני הזוג לחופשה, מסרו לה את הילד. היא מיהרה והזמינה מוהל, ומל את הבן.
כשחזרו ההורים ומצאו את הילד מהול, נבהלו, וחששו שיתגלה הדבר בטיפול רפואי שגרתי ותוגש נגדם תלונה. הקדימו רפואה למכה, והתלוננו נגד אמם על "כפייה דתית". השופט - יהודי מלידה - פנה לזקנה בביטול: "בוודאי גם לך יש מום כזה!" ענתה: "כן, אבל זה היה לפני המהפכה. היום זו עבירה חמורה. תראה - למרות שאתה מהול, זה לא הזיק לך כלל, ואתה יכול להיות קומוניסט מושלם. גם לו זה לא יזיק - הוא יגדל להיות קומוניסט כשר, בדיוק כמוך." השופט זעם וגזר עליה עשר שנות מאסר.
הזקנה הרימה עיניה לשמים ואמרה: "אני מודה לך, ריבונו של עולם, על החסד! חשבתי שנשארו לי שנה-שנתיים לחיות, והנה השופט הזה מבטיח לי עוד עשר שנים!" כל הנוכחים פרצו בצחוק, ובזכות זה נדונה בסופו של דבר לשנתיים בלבד.