🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מנהג ישראל מקדמת דנא לאכול פירות בטו בשבט - כמובא במשנה ברורה (סימן קל"א) בשם עמודי אורה. אך יש להבין: טו בשבט אינו יום הדין לפירות האילן (הדין הוא בעצרת) - אלא היום שבו מתחלפת שנת המעשרות והערלה. אם כן, מדוע דווקא אכילת פירות, ולא כמו בראש השנה לירקות שאין נוהגים לאכול דווקא ירקות?
מבואר בשם הרב איגר (רבי יהודה ליב איגר מלובלין, נכד רבי עקיבא איגר, בגיליון "כל תודה" שבט תשע"ז): מדוע קבעו חז"ל דווקא את טו בשבט כראש לאילנות? "לְפִי שֶׁאָז הָעוֹלֶה שֶׂרֶף בָּאִילָנוֹת" - מי שילך לפרדס בזמן זה יראה שכל העצים עדיין ישנים על עצמם מהחורף, השקדיה מתחילה לפרוח ראשונה, ולאחריה שאר הפירות. מטו בשבט מתחילה שנה חדשה של פירות האילן.
מה עושה אדם כשהוא רוצה שהשנה הבאה תהיה מוצלחת? מבאר החינוך (מצוות תל"ר): כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא על השפע שכבר נתן לו, זו סגולה אדירה שגם יתן לו בעתיד - זהו טעם ברכת המזון, שעל ידה סגולה שהקדוש ברוך הוא ימשיך לתת. לכן אחרי ברכת המזון מבקשים בקשות, מה שלא מצאנו אחרי שום מצווה אחרת - כי אחרי שמודים נפתחים שערי שמים.
לוקחים את כל הפירות משנה שעברה, מודים לקדוש ברוך הוא על כל פרי ופרי. ועל ידי כך נזכה ששנה הבאה תהיה מלאה פירות יפים ונפלאים, מתוקים, שיזכו שיהודים יודו עליהם.
ראוי לא רק לברך "בורא פרי העץ" ולסיים, אלא להוסיף ולהודות: "יסוד ושורש העבודה, יוצרי ובוראי יתברך שמך, מודה אני לך על הפרי הנפלא הזה שבראת".
מדוע אוכלים פירות בטו בשבט? "כִּי יָדוּעַ אֲשֶׁר הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל" - על ידי ההנאה שנפש ישראל נהנית ממה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ומקלסת לשם יתברך, מגיע מזה תענוג להשם יתברך, שנאמר "כֹּל פֹּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ" - לשבחו ולקילוסו. חייב כל אדם לומר "בשבילי נברא העולם" - שעל ידי השבח שלו, מתקיים העולם.
מדוע נקרא מאמר זה "פירות ההודיה"? משתי סיבות: א) פירות שעליהם מודים - "שִׁבֳלֵי כֹה עֵדוּת יִשְׂרָאֵל" - שבט הוא זמן לישראל להודות לשם ה'. ב) פירות ההודיה - על ידי הודיה יש לנו הרבה פירות: ההודיה מורידה שפע גדול לעם ישראל.
מבואר בפרק "רננו צדיקים" לרבי אביגדור מילר זכר צדיק לברכה: כל פרי, במשך חייו, עובר שלושה צבעים - רמזור: ירוק, צבעוני, שחור.
ירוק - אמצעי הגנה: מזהיר שהפרי עדיין לא בשל, ומאפשר לו להתחבא בין העלים הירוקים. צבעוני - כשהוא בשל, מסגל לעצמו צבע בוער כדי להתבלט ולמשוך את העין. שחור - כשמתקלקל, מודיע "אל תאכל אותי עוד".
אף אחד לא הצליח לייצר אריזה שאפשר לאכול אותה. הקליפה מגינה מפני מים, קור, חום, ולבסוף מתפרקת ומתכלה מבלי ליצור בעיה אקולוגית - בניגוד לכל אריזה מלאכותית.
תשעה חסדים בקליפת הפרי: הגנה על הבוסר, סימון הבשלות, הוספת חשק לאכילה, ציפוי מפני מים ואוויר, הבחנה בין תוכן טרי לקלקול, משיכת ריח, אזהרה בעת קלקול, פירוק עצמי ידידותי לסביבה, וחומרי מיחזור טבעיים. "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ".
יהי רצון שתהיה לנו שנה מלאה פירות משובחים שמשבחים ומקלסים בהם את השם יתברך.