🎶 פירוש הפיוט "יום ליבשה"

ביאור שורה אחר שורה של הפיוט של רבי יהודה הלוי על קריעת ים סוף, והקשר שבו בין שירת הים, ברית המילה והגאולה
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

שירה חדשה ביום הזה

שביעי של פסח הוא היום שבו זכו ישראל לשיר שירה חדשה על קריעת ים סוף. ונוהגים בני ישראל ביום הזה לשורר את הפיוט הנפלא של רבי יהודה הלוי, הנקרא "יום ליבשה". יש גורסים "ים ליבשה", אבל המנהג המקובל הוא "יום ליבשה".

כדי שנדע לשורר, לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא בכל לבנו, כדאי ללמוד את ביאור הפיוט. כי שיר שמבינים את מילותיו, אפשר לשיר אותו מכל הלב.

ועוד מנהג יש: האשכנזים נוהגים לשיר את הפיוט הזה בסעודת ברית מילה. ובאמת צריך להבין, מה הקשר בין ברית מילה לקריעת ים סוף? מדוע שרים בברית דווקא את הפיוט על קריעת ים סוף? ומדוע רבי יהודה הלוי עצמו קשר בפיוט שלו את קריעת ים סוף עם ברית המילה? כפי שנראה מיד, בתוך הפיוט עצמו הוא עובר מן הים אל הברית.

"יום ליבשה נהפכו מצולים"

יום ליבשה נהפכו מצולים, שירה חדשה שיבחו גאולים

ביום שבו נהפכו מעמקי הים ליבשה, אז שיבחו הגאולים שירה חדשה. ומה פירוש "שירה חדשה"? כאשר אדם מתפעל ומתרגש מן הנס שעשה לו הקדוש ברוך הוא, הוא מרגיש שהשירים הישנים אינם מספיקים. הוא חייב לחבר שירה חדשה. וזה מה שעשו ישראל: "שירה חדשה שיבחו גאולים". חוזר הפזמון הזה אחרי כל בית, כדי שבכל פעם נרגיש מחדש את ההתרגשות.

"הטבעת בתרמית"

הטבעת בתרמית רגלי בת ענמית, ופעמי שולמית יפו בנעלים

מה פירוש "הטבעת בתרמית"? כדי להבין, נקדים מה שאנו אומרים בשירת הים:

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם שמות טו, ח

מה פירוש "נערמו מים"? נחלקו בזה רש"י ותרגום אונקלוס.

רש"י

לשון ערימה: המים נעשו ערימה גבוהה, עמדו כחומה.

תרגום אונקלוס

"חכימו מיא": לשון ערמומיות. המים פעלו בחוכמה ובערמה.

ואיזו ערמה הייתה במים? מסבירים דבר נפלא מאוד. הרי קשה: איך נכנס פרעה לתוך הים? האם לא חשב שהקדוש ברוך הוא יעשה ניסים? האם לא הבין שיש כאן יד ה' המצילה את בניו?

אלא חיזק ה' את לב פרעה. ומה היה הפיתיון? "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה". והמצרים חשבו שזה טבעי: הרוח העצומה היא שקרעה את הים. זה מה שאומר הפסוק: "וברוח אפיך", על ידי הרוח שעשית כל הלילה, "נערמו מים": המים עשו ערמה, ופיתו את פרעה להיכנס לתוך הים.

וזה מה שאומר רבי יהודה הלוי: "הטבעת בתרמית". הייתה כאן תרמית, ועל ידה הטבעת את "רגלי בת ענמית". מצרים נקראת "ענמית", כי כתוב בתורה:

וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים בראשית י, יג

"ופעמי שולמית", הם ישראל, השלמים באמונתם, "יפו בנעלים": יפו בלכתם ביבשה בתוך הים.

"בבית הודי ישוררון"

וכל רואי ישורון בבית הודי ישוררון, אין כאל ישורון ואויבינו פלילים

כל מי שיראה את ישראל בגאולה. ישראל נקראים "ישורון", כי הם ישרים עם הקדוש ברוך הוא. "בבית הודי ישוררון": בבית המקדש ישוררו. ולמה בית המקדש נקרא "בית הודי"? כי בבית המקדש מודים ומשוררים לקדוש ברוך הוא. ויאמרו: "אין כאל ישורון", ואויבינו נשפטים.

דגלי כן תרים על הנשארים, ותלקט נפוזרים כמלקט שיבולים

את דגלי הגאולה תרים על שארית עמך ישראל, ותלקט את עמך המפוזרים בין האומות, כמו שמלקטים את השיבולים המפוזרות בשדה.

מן הים אל הברית

ועכשיו עובר רבי יהודה הלוי אל ברית המילה:

הבאים עמך בברית חותמך, ומבטן לשמך המה נימולים

ישראל, הבאים בברית המילה, שהיא חותם בגוף. ותיכף מן הבטן, בסמוך ללידתם, הם נימולים לכבודך.

הראה אותותם לכל רואי אותם, ועל כנפי כסותם יעשו גדילים

"הראה אותותם": תראה את התפילין לכל העמים. התפילין נקראים "אות". ולמה פתאום מתחיל הפיוט לדבר על תפילין? כי ברית המילה היא "אות" בין הקדוש ברוך הוא לבניו, וגם התפילין נקראים "אות". לכן עבר מברית מילה לתפילין.

וזו גם הסיבה למנהג שאבי הבן לובש תפילין בשעת הברית: כי התפילין הם אות, וברית המילה גם היא אות. "הראה אותותם לכל רואי אותם", כמו שכתוב:

וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ דברים כח, י

"ועל כנפי כסותם יעשו גדילים": ישימו ציציות.

"למי החותמת ולמי הפתילים"

למי זאת נרשמת, הכר נא דבר אמת, למי החותמת ולמי הפתילים

זהו פיוט נפלא. רבי יהודה הלוי לוקח את המשפט שאמרה תמר ליהודה: "הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים" (בראשית לח, כה), והופך אותו לדברי כנסת ישראל אל בורא עולם.

"ריבונו של עולם, הכר נא: למי עם ישראל נרשמים ועושים סימנים? למי החותמת, היא ברית המילה שהיא חותם בגוף? ולמי הפתילים, הציציות? האם לא הכל לכבודך?"
ושוב שנית לקדשה, ואל תוסף לגרשה, והעלה שמשה ונסו הצללים

שוב שנית לקדש את עם ישראל, ואל תוסיף לגרש אותם. העלה את שמשם, וינוסו הצללים: כל הצרות והקשיים.

"ידידים רוממוך"

ידידים רוממוך, בשירה קדמוך: מי כמוכה ה' באלים

בקריעת ים סוף, ה"ידידים", עם ישראל, שמי שאוהב את הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, רוממו אותך. בשירה קידמו את פניך, שרו לפניך ואמרו: "מי כמוכה ה' באלים". זה הביאור הפשוט. ויש על המילים האלה סיפור נפלא, איך השירה יכולה לפרוץ מן הלב מאליה.

הסיום: אל הגאולה

הפיוט מסתיים: "בגלל אבות תושיע בנים, ותביא גאולה לבני בניהם". מה זה קשור לכאן? פשוט מאוד. בזמנו של רבי יהודה הלוי תיקנו לומר את הפיוט הזה לפני ברכת "גאל ישראל". כדי לסמוך את הפיוט לגאולה, הוא מסיים "ותביא גאולה לבני בניהם", ומיד היו אומרים "ברוך אתה ה' גאל ישראל".

יהי רצון שנזכה כולנו לשיר לפני הקדוש ברוך הוא בכל לבנו, ושהשירה תפרוץ מלבנו מאליה, עד שלא נוכל לכלוא אותה: "ידידים רוממוך, בשירה קדמוך, מי כמוכה ה' באלים".

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. הפיוט "יום ליבשה" לרבי יהודה הלוי, ומנהג האשכנזים לשיר אותו בשביעי של פסח ובברית מילה.
  2. שמות טו, ח: "וברוח אפיך נערמו מים"; רש"י ותרגום אונקלוס שם.
  3. שמות יד, כא: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה".
  4. בראשית י, יג: "ומצרים ילד את לודים ואת ענמים".
  5. דברים כח, י: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך".
  6. המנהג שאבי הבן לובש תפילין בשעת הברית.
  7. בראשית לח, כה: "הכר נא למי החותמת והפתילים".
  8. שמות טו, יא: "מי כמוכה באלים ה'".
▲
סיכום השיעור: פירוש הפיוט יום ליבשה — שביעי של פסח