🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ידועים דברי הזוהר בתיקוני זוהר: "פוּרִים אִתְקְרֵי עַל שֵׁם יוֹם הַכִּפּוּרִים" - ומסביר האר"י ז"ל: יום הכיפורים פירושו "כְּפוּרִים" - כמו פורים. כותב רבי ירוחם: זו הערה מספקת כדי שנדע את ערכו של פורים - שיום הכיפורים, היום הקדוש והטהור ביותר בשנה, הוא רק "מעין" פורים!
מביא היד אפרים (על סימן תרצ"ה) פירוש נפלא שהתגלה לו בחזיון הלילה: "עִקַּר הַחִיּוּב שֶׁל מִשְׁתֶּה הוּא לְהַרְחִיב אֶת הַלֵּב לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים". מטרת שתיית היין אינה שיכרות, אלא פתיחת הלב - כשאדם בטבעו ישן, הלב לא נפתח, לא קל לו להודות ולהלל. היין פותח את הלב.
כלומר: לא נאמר "עַד" כדי לומר שצריך לשתות הרבה יין, אלא כדי לקבוע גבול - עד כמה שהיין עוזר להודות ולהלל, ולא יותר. אם שתה יותר מדי ואינו יכול להלל - זה כבר לא שווה.
שואל המדרש (שופטים, על "וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הָרַע") מדוע כתוב "וַיַּעֲשׂוּ" ולא "וַיּוֹסִיפוּ" כמו בכל מקום אחר - מבאר רש"י שהסיבה היא פרק ה', שירת דבורה, שביניהם: כל האומר שירה על נס שנעשה לו, נמחלים כל עוונותיו הקודמים.
ביום כיפור מתכפרים רק עוונות עשה ולא-תעשה - לא עוון חמור, לא כרת ומיתה, לא חילול השם. המחילה היא מחמת יראה.
מי ששר לקדוש ברוך הוא מתוך אהבה שנעשה לו נס - כל עוונותיו נמחלים, בלי להשאיר שריד. זו מחילה גבוהה יותר, מחמת אהבה.
ולכן יום הכיפורים הוא רק "מאין" פורים: בפורים אדם שר ומודה מלוא כולו על הנס הנפלא - וזה מוחק את הכל, בעוד ביום כיפור המחילה היא רק מחמת יראה. יום הכיפורים - יום הכפרה מחמת יראה. פורים - יום הכפרה מחמת אהבה, על ידי שירה.