🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אנו עומדים במוצאי שמחת תורה, ורוצים להתבונן: עם מה בעצם נשארנו אחרי כל ימי החג הנפלאים הללו? ידוע המדרש המפורסם, שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל לאחר שבעת ימי חג הסוכות: "קָשָׁה עָלַי פְּרֵדַתְכֶם, עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה כְּדֵי שֶׁאֵעָכֵּב אֶצְלְכֶם עוֹד יוֹם אֶחָד" - וזהו שמיני עצרת.
בכל שאר החגים, השמחה נובעת ממצווה מסוימת: בפסח שמחים בגאולה וביציאת מצרים, בשבועות שמחים במתן תורה, בסוכות שמחים בענני הכבוד ובמצוות ארבעת המינים. אולם בשמחת תורה - שמחים בקדוש ברוך הוא עצמו, בלי שום אמצעי. וזו הסיבה שרוקדים כבר לפני הסיום: אין זו שמחת "סיום" - זוהי שמחה בבורא עולם עצמו, שאינה תלויה בהשלמת שום דבר.
וכאן טמונה התשובה האמיתית לקושייתנו: מה הרווחנו ביום הנוסף של שמיני עצרת? הרווחנו שמחה מסוג אחר לגמרי - שמחה שאינה נגמרת לעולם. כל שאר השמחות של החגים תלויות במצוות ובזמנים מסוימים, ולכן הן חולפות עם חלוף החג. אבל השמחה בקדוש ברוך הוא עצמו, שאנו זוכים לה בשמיני עצרת ובשמחת תורה - שמחה על כך שיש לנו בורא עולם כה גדול ונפלא - שמחה זו אינה תלויה בזמן ואינה נגמרת אף פעם.
בזה בדיוק אפשר להישאר איתנו לכל החורף כולו. כל שאר "כלי השמחה" של החג - הסוכה, ארבעת המינים, השופר - מתפרקים ונשמרים במחסן עד לשנה הבאה. אבל השמחה בבורא עולם עצמו לא בורחת לשום מקום, אינה נגמרת ואינה נזרקת - היא נשארת אתנו, חיה בלב, לכל אורך ימות החורף.
וזהו אם כן מה שנשארנו אתנו אחרי כל ימי חג הסוכות ושמחת תורה: השמחה וההודיה על כך שזכינו להיות בנים של מלך מלכי המלכים, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הקדושה. יהי רצון שנזכה לחורף בריא, מלא אהבה והודיה למלך מלכי המלכים, וששמחה זו תלווה אותנו עד לחג הבא.