🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
כתוב בתהלים שדוד המלך אמר: "עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה" - הוא ביקש שהכבוד שלו יתעורר. מבאר הגאון הרב גדליה [אייזמן] זצ"ל: אנשים חושבים שעיקר התשובה היא לחזור ולהתחרט, לקבל על העתיד, על דברים לא טובים שאדם עשה או דברים טובים שלא עשה - על עבירות או ביטול מצוות. אבל זו טעות.
עיקר התשובה הוא שאדם צריך לשים לב שהוא לא השתמש במֵרב הכוחות שהקדוש ברוך הוא נתן לו. הוא לא ביצע את המקסימום שהיה לו בחיים שלו. לכל אחד יש בפנים "כבוד" - כוחות גדולים, כוחות נסתרים, כוחות פנימיים. ואדם בחייו צריך לעורר את הכוחות הפנימיים שלו, להוציא אותם מהכוח אל הפועל, ולשנות את עצמו להיות אדם אחר. זו מתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד ואחד - כל אחד יש לו כוחות שאין לחברו.
ולכן דוד המלך אמר "עוּרָה כְבוֹדִי" - הוא אמר לכבוד שלו, שזה ההשראה הפנימית שלו, הכוחות הפנימיים שלו: להתעורר, לצאת מהכוח אל הפועל. ואחרי שהכבוד הפנימי יוצא החוצה, אדם הופך להיות אדם אחר, בצורה שאי אפשר לתאר ממה שהיה קודם.
דוד המלך אמר "עוּרָה כְבוֹדִי" והשתמש בכלים של נגינה, של הניגון, לעורר את הרצון הפנימי. על ידי הניגון, הדברים לא היו רק שכליים - הרגש תפס את המקום, ועל ידי הרגש אפשר להוציא מהכוח אל הפועל את הרגשות והרצונות הפנימיים, לשנות אדם את עצמו: "לֹא כְבוֹדִי כִּי אִם בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר, דָּוִד הוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אֶת הַכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלּוֹ".
כשמגיע ראש השנה, אפשר להשתמש בשופר, ביום הדין, ביום הגדול שבו הקדוש ברוך הוא יגזור על השנה הבאה - כל אלו סוג של "כינור" שאדם, כשמגיע ראש השנה, יכול להשתמש בכוח של יום הדין לשנות את עצמו, להוציא מהכוח אל הפועל את הכוחות הפנימיים שלו, ולהיות אדם אחר. שבכוח השופר אפשר לעורר את בן האדם שיעשה תשובה אמיתית, להשתנות ולהיות אדם אחר.
ואולי אפשר להוסיף על דברי הרב, שבראש השנה זה הזמן להתבונן על כל החסדים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו בשנה שעברה. מגיעים לראש השנה עם תודעה והודיה - שקיבלנו שנה שלמה, ואנחנו מבינים שקיבלנו.
כתוב בתיקוני זוהר שבראש השנה לא מבקשים בקשות - שזה כמו "כלב שאומר הב". יש ספרים שאומרים שהדורות האחרונים חלשים יותר, ומשתנה בהם המנהג, אבל בכל פנים הרעיון הוא, שרואים מכל התפילות בראש השנה - רק מבקשים שה' ימלוך, שתהיה לנו עין טובה על כל העולם, שה' ימלוך על כולם. זהו עניין של הודיה לה', שאנחנו מודים לו על השנה שחלפה שבה קיבלנו כל כך הרבה. אנחנו אומרים: "ה', אתה מלך, נתת לנו את כל השנה שעברה" - ובזכות ההודיה, הקדוש ברוך הוא נותן לבן אדם שנה חדשה טובה.
וזה מה שדוד המלך אמר בהקדמה לראש השנה, לפני הפסוק "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר": "הַרְנִינוּ לֵאלֹקִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹקֵי יַעֲקֹב, שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף, כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל". עכשיו, ביום הדין שמגיע - שנה חדשה - צריך להתעורר, להודות לקדוש ברוך הוא על כל השנה שנתן לנו. על ידי שאדם חושב על זמרה, שבח לה', הוא מעורר את הכוחות הפנימיים שלו, ואז יכול לשנות את עצמו, להיות אדם אחר - על ידי שהוא מודה ומכיר בחסד שה' נתן לו שנה שלמה.
זו ההכנה ל"תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר". התשובה האמיתית היא שישנה את עצמו, שיוציא מהכוח אל הפועל מה שיש בפנים, שיוציא את ההשראה החוצה. אז בראש השנה, יום הדין, אפשר להתעורר על ידי הודיה לה', על כל מה שהוא נתן לנו - וכך נחזור בתשובה שלמה, שהרי ראש השנה הוא היום הראשון של עשרת ימי תשובה, והתשובה האמיתית היא שהאדם משנה את עצמו. ועיקר השינוי קורה על ידי שהוא מעורר את הכוחות הפנימיים שלו - וכוח פנימי זה, כוח ההודיה לה', להכיר בחסדי ה', שזהו עיקר עבודת ה', עיקר רצון ה' בתורה.