🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מסופר שהיה גר יהודי בשם רבי ניסים כינורי בקהילה קטנה לא רחוק משפת הכנרת - על שם הכנרת נקרא רבי ניסים "כינורי". לרבי ניסים היה עץ רימון שהיה מביא פירות נפלאים, וזה היה מקור פרנסתו - היה מוכר את הפירות במחיר טוב, ואנשים אמרו שיש בהם סגולה טובה.
יום אחד, שנה אחת, עץ הרימון לא הרבה בפירות. ענפיו השתלשלו למטה, כאילו התבייש במה שקרה לו. הגיעה שבת נחמו (שבת בה נהגו רבי ניסים ובניו לקחת את הפירות החדשים ולברך "שהחיינו"), והם היו עצובים מאוד: מה נעשה, איך נזכה לברך "שהחיינו" ולהודות להשם על הפירות הנפלאים?
קרא רבי ניסים לבנו: "טפס על העץ, אולי תגלה בין העלים איזה רימון אחד, ונוכל מחר לברך עליו". הבן טיפס, חיפש וחיפש, ומצא: "אבא, יש פרי אחד!" "ברוך השם" - אמר רבי ניסים - "תודה רבה לך, בורא עולם, שנוכל לברך אותך בשבת על הפרי!" "עוד אחד מצאתי!" קרא הבן, וממשיך לחפש - ונמצא עוד פרי. יותר אין. שלושה רימונים בסך הכל בשנה ההיא.
שמחה גדולה שמחו רבי ניסים ומשפחתו באותה שבת - לחמו שני רימונים, חילקו לחלקים שווים בין הילדים, וכולם הודו והשם וברכו "שהחיינו". על הרימון השלישי אמר רבי ניסים: "נשמור אותו לטו בשבט, ונודה להשם על הפירות הנפלאים שנתן לנו".
בינתיים יצאה שמועה שהפרי של רבי ניסים משהו מיוחד - יש בו סגולה עצומה. הפצירו בו: "אולי תמכור, נשלם מחיר גבוה" - אך הוא לא הסכים בשום פנים ואופן, כי הפרי מיועד לטו בשבט. בינתיים הגיעו כמה מבנותיו לגיל השידוכים, ורבי ניסים, בעל אמצעים דלים, נסע לחוץ לארץ לאסוף נדבות, ובקושי רב הצליח.
יום אחד, בוקר טו בשבט, הוא מגיע לקהילה - ומיד קורא לו השמש: "אתה מארץ ישראל?" "כן, איך אתה יודע?" "הרב שלנו אמר שהוא מריח פה ריח של ארץ ישראל". קרא לו הרב, ואמר לו: "אתה לא יודע איזו ישועה גדולה יש לנו בזכותך! כל הקהילה בצרה גדולה - המלך גזר עלינו לרפא את בנו החולה, ואם לא נרפא אותו, יעניש אותנו בעונש חמור. אתמול, ליל טו בשבט, ישבנו וקראנו את תיקון ליל טו בשבט (כמנהג הספרדים), ותוך כדי עיסוק בסוגיית הפירות, שמתי לב שיש שלושה סוגי פירות - כאלה שאוכלים אותם עם קליפתם, כאלה עם גרעין קשה בפנים, וכאלה שרק את התוך שלהם אוכלים (רימונים, אגוזים, שקדים). התעמקתי בכך, ועלתה בליבי מחשבה: 'רימונים' - ראשי תיבות 'רְפוּאַת מֶלֶךְ וּבְנוֹ נִסִּים יָבִין'! ואתה שמך ניסים, ויש לך עץ פרי רימון - בוא נלך מהר למלך, ודאי תגיע ישועה לבנו!"
נכנסו אל המלך, אמרו: "יש לנו ישועה בשביל הבן שלך". המלך שמח מאוד. רבי ניסים הוציא את הרימון, פתח אותו בזהירות לשניים, סחט ממנו מיץ והשקה את בן המלך - והנה, אט אט, שבו אליו כוחותיו והוא החל להבריא. שמח המלך עד מאוד, שילם לרבי ניסים כסף רב לחתן בו את בנותיו בשפע, וזכר לו את החסד כל ימיו.
כמו שאנו רואים בפרשת השבוע: עם ישראל, אחרי קריעת ים סוף, הגיעו למרה - מים מרים, והקדוש ברוך הוא ניסה אותם: האם יבקשו יפה? ומיד לאחר מכן מגיעים לאילים - שבעים תמרים, שתים עשרה עינות מים. לפני שמגיע השפע הגדול, עומדים בניסיון - ואם מקבלים אותו באהבה ואומרים תודה, זוכים לישועה מהרה. כך רבי ניסים, למרות הסבל, לא ויתר לרגע על רצונו להודות להשם בכל מצב - ועל ידי זה קרתה לו הישועה.
כשם שהודו הפירות של שנה שעברה, יזכנו השם לפירות טובים גם בשנה הבאה.