הערת עריכה: ספר זה מאחד שני שיעורים - "מדוע סוכות אחרי יום כיפור" ו"שבע ברכות בזמן שמחתנו" - העוסקים באותו יסוד בדיוק: הדימוי של יום הכיפורים לחתונה בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, וחג הסוכות שלאחריו כשבעת ימי המשתה של חתן וכלה. השיעור השני מרחיב ומעמיק את היסוד שהועלה בראשון, ולכן צורפו לספר אחד דו-פרקי במקום שני ספרים נפרדים וחוזרים על עצמם.
מסכת תענית (סוף) קוראת ליום הכיפורים "יום חתונתו". מי התחתן ביום זה, ומדוע? מבאר הזוהר הקדוש: הקדוש ברוך הוא רואה שכנסת ישראל מתטהרת מעוונותיה - "וישראל סדרו ביומא כמה פולחנים וכמה צלותין וכמה עינויים... ואינון זכאין בלא חובא, ואז מזדווג ביה מלכא בנהירו, בחדוה, בשלימו". ביום הכיפורים, כשעם ישראל טהור וזכאי לחלוטין, הקדוש ברוך הוא כביכול מתחתן איתנו.
ביום הכיפורים ניתנו לישראל הלוחות השניות - שהן כביכול הכתובה של החתונה הזו. וכפי שמבאר המהר"ל: ביום הכיפורים, מפאת הסתלקות הגשמיות מישראל (בעינויים), מגיעים ישראל לדבקות מלאה בקדוש ברוך הוא, ודבר זה עצמו מסלק את החטא - שהרי אצל הבורא לא שייך חטא, ומי שדבק בו החטא מסתלק ממנו.
זוהר הקדוש; מהר"למה עושים לאחר חתונה? החתן והכלה הולכים ל"שבעה ברכות" - שבעה ימי משתה ושמחה ביחד. כך ממש אנחנו, מיד לאחר יום הכיפורים, יושבים בסוכה בקרוב שבעה ימים ושמחים עם המלך - "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". כידוע בהלכות שבע ברכות, צריך בכל יום "פנים חדשות" כדי להמשיך לברך - ומי הם הפנים החדשות שלנו? הם ה"אושפיזין" - האורחים הקדושים המצטרפים אלינו כל יום מחדש בסוכה.
יש אף מבארים שמכאן מקור המצווה המיוחדת לבנות סוכה, כדבר שיש בעשייתו מצווה בפני עצמה, ולא רק הכשר מצווה - "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְּךָ" - לבנות בית מיוחד להשם, ממש כמו בית משתה שבונים לחתן וכלה. אין אנו עוזבים מיד לאחר "החתונה" - להיפך, מתחילים לבנות את בית המשתה, כדי לשמוח שבעה ימים עם בורא עולם.
רבי חיים ויטאל בספרו "עץ הדעת טוב" (פרשת כי תצא) מבאר יסוד נפלא: חודש אלול הוא "אני לדודי ודודי לי" - חודש חיזור, שבו הקדוש ברוך הוא הופך לידיד ואוהב לאדם השב בתשובה. לאחר יום הכיפורים בא חג האסיף - "לאסוף את הנשמה", ואז נקרא "חג שמחתנו" - שמחת חתן וכלה, כי אז ה' יתברך "מחתן" את ישראל.
מבאר ה"שפת אמת": ימי הסוכות נקראים "זמן שמחתנו" כי ה' יתברך זיכה אותנו לשבת בצילו, מעין גן העדן - "וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר" - שעיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם, ושם הייתה שמחה, "כְּשִׂמְחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן". ישנם זמנים שבהם מתנוצץ קמעה ניצוץ מבחינת גן עדן, וה' יתברך מכניס אותנו לדירה שחל עליה שם שמים - "וְהַשְּׂכִינָה בִּמְעוֹנוֹ", ולכן דירה זו מביאה שמחה.
אנו לוקחים בסוכות שבעה מינים - לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה הדסים, שתי ערבות - כנגד שבע הברכות. ומנענעים אותם לכל הצדדים באמירת "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", כדי להודות על כל המתנות שקיבלנו מכל צדדי הבריאה.
האתרוג (טעם וריח) כנגד חוש הראייה, הלולב-התמר (טעם) כנגד חוש הטעם, ההדס (ריח) כנגד חוש הריח, והערבה (משמיעה קול ברוח) כנגד חוש השמיעה - הודיה על ארבעה מיני עונג שברא הקדוש ברוך הוא בחיי ה"נישואים" שלנו עמו.
ובנוסף לכל חתונה, יש מצוות "כלה חמישי" - הלל, הודיה על המצוי הנפלא של החתונה ושמחת חתן וכלה. כך גם אנו לוקחים ארבעת המינים ואומרים איתם את ההלל, להודות ולהלל על כל המתנות הנפלאות שקיבלנו במשך החודש האחרון והשנה כולה.