🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
בחג הסוכות מקיימים מצוות עשה בכל רגע ורגע - אף בשעת השינה עצמה! ישנן שלוש מצוות בלבד שבזמן קיומן צריך לדעת את טעם המצווה: ציצית, תפילין, וסוכה. בסוכה כתוב מפורש בתורה (ויקרא כג, מג): "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". לא די בקיום המצווה ובכוונה הבסיסית - צריך גם לדעת בזמן הישיבה בסוכה מהו טעם הציווי.
הגמרא במסכת סוכה (יא, ע"א) מביאה מחלוקת תנאים: האם "בסוכות הושבתי" מכוון לענני כבוד, או לסוכות ממש שבנו בני ישראל במדבר. רש"י הביא רק את שיטת ענני כבוד, וכך גם הרמב"ן שמכריע שזהו הפירוש הנכון על דרך הפשט.
מסביר הרמב"ן: אנו נצטווינו לזכור לדורות את מעשה ה' הגדול, שהפלה עמנו כשהשכין אותנו בענני כבודו בסוכה - דהיינו לזכור את ענני הכבוד ששכנו על עם ישראל ארבעים שנה במדבר, שהגנו עליהם מהשרב ומהחום ומכל מזיק. זה דבר ונס גדול, שציוונו לזכור אותו לדורות דורים על ידי חג הסוכות.
רמב"ן ויקרא כג, מגאך הרמב"ן עצמו מקשה: לפי הסוברים שהיו אלו סוכות ממש - מה כל כך גדול לזכור זאת לדורות, שרבותינו ישבו בסוכות במדבר? מיישב הרמב"ן: יש לזכור שבמדבר לא היה להם עיר מושב, לא מצאו ארבעים שנה מקום קבע - ובכל זאת ה' יתברך היה עמם, שמר עליהם ולא חסרו דבר, כיוון שחיו בדור דעה מתחת השגחת משה רבנו ובאמונה חזקה בה'. כך גם אנו לומדים לדורות: גם במצבים שכאילו חסר מקום מגורים או משהו אחר - עם אמונה וביטחון חזקים בה' רואים ומרגישים שלא חסר מאומה.
ענני כבוד ששכנו על עם ישראל במדבר, כפשוטו - נס גדול שראוי לזוכרו לדורות. ואם סוכות ממש - היסוד הוא שגם ללא בית קבע, ה' לא חיסר להם מאומה.
"למען דעת סוכות ממש": "אתם צריכים לצאת מהבתים לבחוץ לשבת בסוכות, ובתיכם מלאים כל טוב דגן תירוש ויצהר... מתוך כך תתנו הודיה למי שנתן לכם נחלה ובתים מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
לפי דברי הרשב"ם, ניקח מחג הסוכות הנהגה נפלאה: לדעת, להכיר ולהעריך את כל הטוב והשפע שה' שופע עלינו, ולא ליפול להרגל מחשבתי שהכל טבעי ומאליו, וחלילה לחשוב "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".
עצה פשוטה ונפלאה להתעורר להכרת הטוב: לשבת עם עצמנו, לסגור עיניים כמה דקות, ולדמיין שאין לנו בית לגור בו, בגדים ללבוש, אוכל לאכול, ילדים, אחים, ואפשרות לאכול במקום שרוצים. להתבונן בהעדר הזה כמה דקות, ואז פתאום להתעורר למציאות - שכן יש לנו את כל זה! מתוך ההעדר המדומה, ניכר ונערך המצוי האמיתי, ומתעוררת הכרת הטוב וההודיה להשם יתברך שנתן לנו הכל במתנת חינם.