ראש חודש אדר. ומיד עולה על השפתיים המשפט שכל ילד מכיר: "משנכנס אדר מרבים בשמחה". החתם סופר מלמד שגם בשנה מעוברת, לאדר הראשון יש מקום מיוחד, וכבר בו נוגעים בשמחת פורים, "פורים קטן".
מקור השמחה הזאת כתוב במגילה עצמה. על חודש אדר נאמר:
שימו לב: לא רק היום נהפך, אלא החודש כולו. ולכן כל החודש הזה מלא וגדוש בשמחה. יהודי שמח תמיד, אבל משנכנס אדר הוא מרבה בשמחה, מוסיף עוד ועוד.
ואנו רוצים להבין: מה היא השמחה הזאת? איך נעשים שמחים? ממה בדיוק שמחים? ומה השמחה הגדולה שמציפה את היהודי כשמגיע ראש חודש אדר? נתחיל דווקא משם החודש.
לשון חז"ל מלאה בדיוקים. הם לא אמרו סתם "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אלא:
מה פירוש "כשם"? מה הדמיון בין חודש אב לחודש אדר? לכאורה אלה שני הפכים גמורים: האחד חודש של אבל, והשני חודש של שמחה. אלא שהמילה "כשם" מלמדת שיש כאן שורש אחד. אותה סיבה עצמה שגורמת לנו למעט בשמחה באב, היא הגורמת לנו להרבות בשמחה באדר.
כדי להבין זאת, נלך אל דבר נפלא שאמר החידושי הרי"ם.
החידושי הרי"ם מעיר: תמיד תראה שפרשת תרומה נקראת סמוך לראש חודש אדר. וכך באמת, כל פרשיות המשכן, תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי, נקראות בחודש אדר. מה הקשר בין המשכן לבין החודש הזה?
בפרשת תרומה נאמר:
ומיד אחר כך: "וְכֵן תַּעֲשׂוּ", ורש"י מפרש: "לדורות". על כך שואלים הנפש החיים והמלבי"ם שאלה גדולה: מה שייך "לדורות" במשכן? הרי המשכן היה לשעה בלבד, במדבר, ואחר כך נגנז!
ומתרץ המלבי"ם על פי היסוד הידוע: "ושכנתי בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם" – בתוך כל אחד ואחד. הקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. וזו הכוונה "וכן תעשו לדורות": בכל הדורות, עד סוף כל הדורות, יכול יהודי להפוך את עצמו למקדש לה', למשכן שהשכינה שורה בו.
המשכן של עצים ויריעות היה לשעה. אבל המשכן שבלב היהודי הוא לדורות. כל אחד ואחד מאיתנו יכול להיות מקום שבו הקדוש ברוך הוא דר.
ובאיזה חודש ראוי במיוחד להפוך למשכן לה'? בחודש אדר. משום כך קוראים בו את כל פרשיות המשכן, כי זה החודש שבו כל יהודי ראוי להיעשות משכן לשכינה.
ולכן נקרא שמו "אדר". נחלק את המילה: א' ודר. האות א' היא אלופו של עולם, הקדוש ברוך הוא. ו"דר" פירושו גר, שוכן. אדר – אלופו של עולם דר איתנו. זה החודש שבו הקדוש ברוך הוא בא לגור בתוכנו.
ועכשיו מובנת המילה "כשם". באב חרב בית המקדש, הבית שבו שכן הקדוש ברוך הוא בתוכנו. ולכן ממעטים בו בשמחה: זה החודש שבו המשכן נחרב. ובאדר? זה החודש שבו בונים משכן לה', ולא משכן של אבנים אלא משכן בתוך הלב. כל חודש אדר אנחנו בונים לקדוש ברוך הוא מקום בתוכנו, ולכן מרבים בשמחה.
החודש שבו נחרב המקדש, מקום השכינה.
לכן: ממעטים בשמחה.
החודש שבו בונים משכן לה' בתוך כל יהודי.
לכן: מרבים בשמחה.
ואיזו שמחה יכולה להיות גדולה מזו? מלך מלכי המלכים בא לדור עמנו!
אבל נשאלת השאלה: איך זוכים לכך? מה צריך אדם לעשות כדי שהקדוש ברוך הוא ירצה לשכון בתוכו?
התשובה רמוזה בפסוק:
מובא בספרים פירוש נפלא בדרך רמז. "ויגש אליו" – אם אדם רוצה לגשת אל הקדוש ברוך הוא, איך הוא זוכה לכך? על ידי "יהודה", על ידי ההודיה. כך כתוב בתהילים: "נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה". על ידי שאדם אומר תודה לקדוש ברוך הוא, הוא יכול לגשת אליו.
ומה כתוב בשם "יהודה"? יש בו את שם ה' ועוד אות ד'. האות ד' רומזת לבן הרביעי של לאה, שעליו אמרה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'". יהודה הוא המודה, ועל ההודיה שורה שם ה'.
ואז "ויאמר בי אדוני". מה אומר יהודה, האיש המודה? "בי" – בתוכי – נמצא "אדוני". הקדוש ברוך הוא נמצא בתוכי, שורה עליי. כל מי שמודה לקדוש ברוך הוא זוכה שהקדוש ברוך הוא ישרה עליו.
ההודיה לה' היא שהופכת אותנו למשכן למלך מלכי המלכים. ולכן בחודש אדר, החודש שבו ראוי כל יהודי להיות משכן לה', צריך להתחזק הרבה יותר בהודיה.
ועל ידי שאנחנו זוכרים שהקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו, תהיה בנו שמחה אדירה. כמו שכתוב: "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'". ההלל וההודיה, הם שמביאים את שמחת הלב.
נוסיף ונסביר את הדברים בדרך נוספת. לא כדי לסתור את הקודם, אלא כדי להוסיף נדבך על גבי נדבך.
חודש אדר הוא חודש של אחדות. בדיוק ההפך ממה שאמר המן לאחשורוש: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד". המן ראה פירוד, ועליו בנה את מזימתו. וחודש אדר בא לתקן זאת ולאחד.
מובא בספרים: כשם שהברכה האחרונה בתפילת שמונה עשרה היא "שים שלום", כך החודש האחרון בשנה, חודש אדר, הוא החודש של "שים שלום". חודש של שלום.
ולכן דווקא בחודש הזה מעברים את השנה. נסביר בקצרה. יש אומות שמונות רק ללבנה, לפי הירח. יש שמונות רק לחמה, לפי השמש. ועם ישראל מונה לחמה וללבנה יחד. איך זה אפשרי? הרי שנת הלבנה קצרה משנת החמה! אלא שמוסיפים חודש אחד בשנה מעוברת, ועל ידי זה החמה והלבנה מתאחדות, נעשות מניין אחד, והחגים אינם מתהפכים מעונה לעונה.
ומתי מוסיפים את החודש הזה? בחודש אדר. למה? כי אדר הוא חודש הייחוד, ייחוד החמה והלבנה, וייחוד כל הדברים. ולכן מצוות החודש הזה הוא משלוח מנות, כי זה חודש של אהבה ואחווה.
ומכאן אל השאלה הגדולה: כיצד אדם נעשה שמח? מובא דבר נפלא. קחו את המילה שמחה וחלקו אותה לשניים: שם בצד אחד, וחה בצד השני. האותיות ח' וה' בגימטריה הן שלוש עשרה, כמניין המילה אחד. יוצא ששמחה = "שם אחד".
מה זה בא ללמד? שכאשר יש אחדות, יש שמחה. כאשר בני אדם מאוחדים, הם זוכים לשמחה עצומה.
למה שמחת חתן וכלה היא השמחה הגדולה ביותר? "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". כי שם יש התאחדות, ושם יש שלמות. כאשר יש "שם אחד", יש שמחה.
והשמחה הגדולה ביותר של יהודי, מתי היא? כאשר הוא זוכה להתאחד עם בורא עולם. כאשר הוא והקדוש ברוך הוא נעשים מאוחדים, זו השמחה העליונה ביותר שיש.
ואין דבר שמאחד את היהודי עם בורא עולם כמו ההודיה לה'. ההודיה הופכת את היהודי להיות אחד עם בורא עולם.
נראה זאת אצל יתרו. אמרו חז"ל שיתרו היה הראשון שאמר "ברוך ה'", והוא שפתח את ברכת ההודאה על הנס: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם". ומה כתוב שם לפני כן?
לא כתוב "וישמח יתרו", אלא "ויחד יתרו". למה? אומר בעל הטורים: לשון "אחד". יתרו נעשה יהודי, ו"ויחד" – התאחד עם ה'. מה למדנו מכאן? כאשר האדם מודה לה' בלב שלם, הוא נעשה אחד עם בורא עולם.
ועכשיו נחבר הכל. אדר הוא חודש של אחדות, חודש של שלום, החודש שבו אנו מתאחדים עם בורא עולם. כאשר יש אחדות, יש שמחה, כי שמחה היא "שם אחד". ואיך זוכים לשלום ולאחדות? מיד אחרי ברכת "מודים" בתפילה מגיעה ברכת "שים שלום". כי כאשר אתה מודה לקדוש ברוך הוא, אתה נעשה איתו בשלום, אתה נעשה איתו אחד.
נאסוף את הדברים. ההודיה לה' מביאה אותנו להיות משכן לה', שהקדוש ברוך הוא ידור בתוכנו – זה סוד "א'־דר". וההודיה לה' מביאה אותנו להתאחד עם בורא עולם – וזה סוד "שם אחד", סוד השמחה.
משנכנס אדר מרבים בשמחה – כי זה החודש שבו הקדוש ברוך הוא בא לגור בתוכנו. והדרך להכניס אותו פנימה, ולהתאחד איתו, היא ההודיה.
ולכן בואו נתחזק בחודש הזה בהרבה הודיה. נוסיף הודיה על הודיה. נאמר תודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר קטן וגדול, ונאמר אותה עם יותר לב, עם יותר רגש. אבא שבשמים מחכה לנו, רוצה לשכון בתוכנו, ואוהב אותנו כל כך שהוא בוחר לדור דווקא בלב של כל אחד ואחד מאיתנו. מי שמרגיש את זה, ליבו מתמלא שמחה. חודש טוב ומלא שמחה!