משל האריס

שדה שבחו של מקום בראש חודש אלול - הדרך שבה מבקש דוד המלך את מבוקשו
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:

▶ סרטון בנושא ביוטיוב

📑 תוכן העניינים

א. "לְשַׁדֵּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם" - ההכנה לתפילת ראש השנה

עם ראש חודש אלול מתחיל הזמן להתחיל לחשוב על ראש השנה. יש כאלה שכבר בתמוז חושבים על כך (כפי שכתוב בספרים), ויש שכבר באב - אך ודאי שכשמגיע אלול, כבר תוקעים בשופר, מהיום השני של אלול, לפי מנהג האשכנזים. זהו הזמן להתעורר ולהתכונן לראש השנה.

כתוב בספרים, שאדם צריך "לְשַׁדֵּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם" לפני שהוא מתפלל בראש השנה, שהרי ראש השנה הוא יום עצום של תפילה. וההכנה ל"שדה שבחו של מקום" הזו נעשית באלול - שזוהי ההכנה לראש השנה.

ב. משל האריס בבית בעל הבית

כיצד מקיימים את "לְשַׁדֵּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם"? כתוב במדרש (ויקרא רבה, פרק ל'): "אָרִיס טוֹב" הוא בא לבקש דבר-מה מבעל הבית, נכנס אליו עם פנים שמחות ומחייכות, ומשבח את שדהו של בעל הבית - הוא מדבר בשמחה. אחרי שהוא משבח את בעל הבית, הוא מבקש ממנו את מבוקשו. ולבעל הבית נעים ונח לתת לו.

האריס הטוב

נכנס בשמחה, בפנים מאירות, משבח את השדה ואת בעל הבית - ורק אחר כך מבקש. בעל הבית שמח לתת לו.

האריס הלא-טוב

בא בעצבות ובטענות, בלי שבח ובלי שמחה. בעל הבית אינו נעתר לו בקלות.

כמו כן דוד המלך: הוא היה בא ומשבח לקדוש ברוך הוא כאילו הם מַשְׁפִּיעִים ומרוצים אחד מהשני. ורק אחרי שהוא מקלס ומשבח, היה מבקש מה' סליחה - "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי" - וגם אחר כך ביקש "גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ". והקדוש ברוך הוא היה נותן לו. זוהי הדרך: על ידי שירה ושמחה והודיה לה', כשם שאדם המבקש מבעל הבית מראה לו את שמחתו וחפצו - כך הוא זוכה לקבל מבעל הבית עוד ועוד.

"כִּי אִם רְצוֹנְךָ יְמַלֵּא בְרַכַּת ה'" - שעל ידי שבע רצון במה שיש, האדם מלא ברכת ה', וזוכה לכל הברכות. על פי דברים ל"ג, כג

לכן, גם "לְשַׁדֵּה שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם" באלול פירושו: להיות שבע רצון, מלא הודיה, ואז מתמלאים ברכת ה' ומקבלים בראש השנה את השפע ואת הישועה.

ג. "וְלֹא אֲנַחְנוּ" - להודות אף שלא מגיע לנו

ואכן, במזמור "לְתוֹדָה" - כפי שמבאר החידושי הרי"ם - יש רמז לחודש אלול. הפסוק אומר: "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ... דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים, הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ (וְלֹא) אֲנַחְנוּ, עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ".

"בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה, חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה... עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה"

אנו קוראים את הפסוק בכתיב "וְלֹא אֲנַחְנוּ" - שאנו שייכים לה'. אומר החידושי הרי"ם: יש כאן "לא" - ראשי אותיות "אלול" - והוא מבאר, שככל שאדם מרגיש ענווה, שהוא בבחינת "לא" (שאינו מייחס לעצמו דבר), כך הוא שייך יותר לה'.

"עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" - אם אתה רוצה לבוא בראש השנה ולהתפלל, לבקש עוד שנה, בוא בשמחה, "בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה". בוא לפני הקדוש ברוך הוא בשמחה, ב"שדה שבחו של מקום", ותודה לה'.

ואיך מודים? כמו שמבאר החידושי הרי"ם: "לֹא אֲנַחְנוּ" - שלא מגיע לנו. וכיוון שלא מגיע לנו, אנו מודים לה' על כל מה שנתן לנו. אלול כבר עבר, כמעט כל השנה חלפה, ואנו עדיין כאן - הקדוש ברוך הוא נתן לנו אחד-עשר חודשים לחיות, ואנו שמחים. צריכים להודות לה' על כל השנה שחלפה עלינו לטובה, שזכינו להיות כאן. ואנו צריכים להכיר שלא מגיע לנו - וזה "לֹא" - ולכן אנו משבחים לה', לא כי "מגיע לנו", אלא על מה שנתן לנו למרות שלא מגיע לנו. ובזה אנו ממלאים את ליבנו בשמחה ובשבח לה'.

אנו באים לפניו כמו האריס הטוב - עם פנים צהובות, עם פנים חייכות, שבעי רצון, מודים לה' שנתן לנו שנה, אומרים לו תודה רבה. "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה" - בכל חודש אלול שרים לקדוש ברוך הוא, מודים לו על מה שנתן לנו. זהו "שדה שבחו של מקום", ועל ידי זה אנו מכינים את עצמנו לראש השנה, כדי שכשנעמוד לפניו ביום הדין, נזכה בעזרת ה' לעוד שנה טובה ומבורכת.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ויקרא רבה, פרק ל' - משל "האריס הטוב".
  2. תהלים י"ט, יג-יד - "שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין... גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ".
  3. תהלים ק' - "מִזְמוֹר לְתוֹדָה... דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ... בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה... עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה".
  4. חידושי הרי"ם - רמז אלול בכתיב "וְלֹא אֲנַחְנוּ".
▲