52 שנה לאחר חורבן בית שני, עמד בר כוכבא - גיבור אדיר שהרומאים לא הצליחו לנצח, זורק אבנים גדולות בכוחו הרב. עד שיום אחד, בעל מודעי חשד ברב אלעזר המודעי (שהיה מתפלל בעד העיר בכל יום) שהוא מרגל לרומאים, והרגו. באותו רגע נחלש כוחו של בר כוכבא - "בא נחש והכישו" - ונפל. הרומאים נכנסו לביתר והחריבו אותה עד היסוד, לא הותירו שריד, ואף לא הניחו לקבור את ההרוגים - שבע שנים שכבו כדומן על פני האדמה. עד שמת המלך, קם מלך חדש, והתיר את הקבורה - ואז נמצאו כל המתים שלמים, ללא סימן ריקבון, נס גלוי.
מובא בירושלמי (ברכות דף ל"ב ע"א), ובביאור הרב חוזה מלובלין בספר "מאור עינים": משה רבנו ראה כיצד הקדוש ברוך הוא ביטל את הגזרה שגזר על עם ישראל במדבר - וממנה למד שגם גזרות הנראות סופיות יכולות להתבטל. לכן דווקא בטו באב, אחרי שראה שהתבטלה גזרת המדבר, החל משה להתפלל ולבקש להיכנס לארץ ישראל.
כל יהודי שיש עליו גזרות וצרות, גם אם אינו יודע בדיוק מה נגזר עליו, יכול לדעת: כשם שנגזרה במדבר גזרה חמורה ובוטלה בטו באב, כך גם גזרות שנחתמו עליו יכולות להתבטל. "בָּעֵת הַהִוא" - יום זה חוזר בכל שנה, ומהווה עת רצון מיוחדת לבקש ולהתפלל על ביטול כל הגזרות.
מכאן למד רבי צדוק הכהן מלובלין את יסודו: כשם שכל חורבן שקרה בתשעה באב מתוקן בטו באב, כך גם החורבן העצום ביותר - חורבן בית שני - עתיד להיתקן בבניין בית המקדש השלישי, דווקא ביום זה.