יש מצווה לזכור את מה שעשה לנו עמלק. ומלבד הפירוש הפשוט, יש בזה רמזים. ואולי יש בזה רמז כזה.
אמרו חז"ל: אין השם של הקדוש ברוך הוא שלם, ואין הכסא שלם, עד שיימחה עמלק. מה העניין? מה פירוש שהשם אינו שלם, והכסא אינו שלם?
הגמרא במסכת פסחים אומרת: לא כעולם הזה העולם הבא. בעולם הזה, כשקוראים את שמו של הקדוש ברוך הוא, יש לשם כתיב וקרי. איננו קוראים אותו כמו שהוא כתוב. השם המיוחד נכתב באותיות השם בן ארבע האותיות, אבל אנחנו קוראים אותו באל"ף דל"ת, בשם אדנות.
ואומרת הגמרא: לא כעולם הזה העולם הבא. בעולם הזה אנחנו קוראים את השם שלא כמו שנכתב. אבל בעולם הבא יקראו אותו כמו שהוא נכתב. וזה מה שכתוב:
"וּשְׁמוֹ אֶחָד": שלא יהיה עוד הבדל בשמו של ה'. יהיה אחד: יקראו אותו כמו שהוא כתוב.
ועוד דבר נאמר שם, בעניין "לא כעולם הזה העולם הבא". בעולם הזה קורים לפעמים דברים טובים, ולפעמים, חס ושלום, קורים דברים רעים. ולכן יש תקנת חז"ל של שתי ברכות.
על בשורות טובות: "ברוך... הטוב והמטיב". על בשורות רעות: "ברוך... דיין האמת".
יהיה רק "הטוב והמטיב". רק הטובה האמיתית.
ומבאר הצל"ח: אין הפירוש שבעולם הבא יקרו רק דברים טובים. אלא שבעולם הבא יראו שכל הדברים שהיו כאן בעולם הזה, ונראו לנו רעים, היו בעצם טובים. יראו את הטוב שבכל דבר שנראה רע. ולכן בעולם הבא תהיה רק ברכת "הטוב והמטיב". גם על מה שבירכו בעולם הזה "דיין האמת", יראו בעולם הבא שהכל היה טוב.
אבל מה הקשר בין שני הדברים? מה הקשר בין "השם אחד ושמו אחד" לבין זה שיראו שהדברים הרעים כאן היו טובים? למה הגמרא מביאה אותם יחד?
שם אדנות הוא לשון דין, והשם המיוחד, כפי שהוא נכתב, הוא מידת הרחמים. בעולם הזה אנחנו קוראים "אדנות": זה הדין, זה "דיין האמת". אבל בעולם הבא יקראו כמו שכתוב, ואז יהיה הכל רחמים. יראו שגם מה שקראנו היום בשם אדנות, בבחינת דין, היה באמת רחמים. ה' אחד, ושמו אחד.
שני הדברים הם אחד: כל זמן שאנחנו קוראים את השם בשם אדנות, אנחנו רואים בעולם דין, ומברכים "דיין האמת". כשיקראו את השם כמו שנכתב, יתגלה שהכל רחמים, ונברך רק "הטוב והמטיב".
ואולי זה הפירוש ברמז בעניין זכירת מחיית עמלק. מה הוא "כסא"? כסא הוא המלוכה, ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בעולם. בעולם הזה לא מבינים את ההנהגה. למה קורים כל מיני דברים, שלפי מה שנראה לנו הם רעים?
הקדוש ברוך הוא כולו טוב. ההנהגה שלו כולה רחמים. אבל בעולם הזה הכסא אינו שלם. אנשים אינם מבינים את זה. ההנהגה של הקדוש ברוך הוא כולה טוב ומטיב, אבל זה אינו נראה בשלמות. לא רואים את ההטבה שיש בכל דבר.
ולכן בעולם הזה אין השם שלם, ואין הכסא שלם. ושניהם עניין אחד. השם אינו שלם, כלומר שאיננו קוראים את השם כמו שהוא כתוב, ואין שלמות בקריאה. וממילא אין הכסא שלם: ההנהגה בעולם הזה היא בבחינת אדנות, ולא בבחינת רחמים גלויים. אבל "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד". כמו שה' אחד, גם שמו יהיה אחד. יקראו כמו שכתוב, ויראו גם במעשה, בכל הדברים שקרו, שכל ההנהגה הייתה כולה טובה אמיתית.
ולפי זה מובן העניין לזכור את מה שעשה לנו עמלק. עמלק מביא קליפות. הוא מביא את התחושה כאילו יש רע בעולם. מחשבות של כפירה, שהקדוש ברוך הוא אינו כולו טוב אמיתי. אלה הספקות שעמלק מביא: קליפת הטומאה של הכפירה. "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן?" האם יש מידת רחמים בינינו? האם הכל טוב ומטיב, או לא?
זו קליפת עמלק. הוא מסמל את העניין הזה, שהשם והכסא אינם שלמים. הוא מראה לך: "תראה, קורים כאלה דברים רעים!" והוא רוצה לקרר את האמונה שהקדוש ברוך הוא טוב ומטיב, וכולו רחמים.
ולכן מצווה עלינו לזכור את מה שעשה לנו עמלק. כשקורים לנו בעולם הזה, חס ושלום, דברים לא טובים, לזכור שזה עמלק. מה שהיצר אומר, "תראה, זה דבר לא טוב", זה עמלק. אלא צריך לדעת שכל מה שקורה הכל טוב ומטיב.
אין פירוד בין הטוב לבין מה שקורה. אפילו כשנראה לנו שיש פירוד, שאלה אינם דברים טובים, אין פירוד. הכל אחדות אחת, והכל טוב ומטיב.
זה עניין זכירת עמלק ומחייתו: להתחזק באמונה, ולדעת שהקדוש ברוך הוא כולו טוב ומטיב, ושאין רע יורד מלמעלה. וכשנזכה לכך, נשלים כביכול את השם ואת הכסא, עד שיתקיים "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".