🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
הבית הראשון של "מעוז צור" הוא שבח כללי לבורא. הבית השני - שבח על יציאת מצרים וקריעת ים סוף. השלישי - על הגאולה מגלות בבל. הרביעי - על נס פורים. ורק הבית החמישי - "יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי" - עוסק בנס חנוכה! לכאורה השיר (שראשי תיבותיו "מרדכי חזק") שייך יותר לפורים. מדוע אם כן שרים אותו דווקא בחנוכה?
הגמרא (ברכות נד, ע"א) מספרת: מר בריה דרבינא הלך בבקעת ערבות וצמא למים, ונעשה לו נס - נברא לו מעיין, ושתה. לאחר זמן הלך ב"ריסתקא דמחוזא" (שוק בעיר מחוזא), והתנפל עליו גמל; נפלה חומת גדר של בית סמוך, וברח לתוכו וניצל. מאותו רגע, בכל פעם שהיה מגיע לערבות היה מברך: "ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל" - מזכיר את שני הניסים יחד, גם כשעומד רק במקום אחד מהם.
גמרא ברכות נד, ע"אוכך נפסק בשולחן ערוך (סימן ריח, סעיף ה): "מִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ נִסִּים הַרְבֵּה, וְהִגִּיעַ לְאֶחָד מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, צָרִיךְ לְהַזְכִּיר כָּל שְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת, וְיִכְלֹל כֻּלָּם בִּבְרָכָה אַחַת." מכאן היסוד: כשאדם בא להודות על נס אחד, עליו להודות באותה הזדמנות גם על כל הניסים שקדמו לו. מעוז צור, בבואו להודות על נס חנוכה, מזכיר גם את הניסים הקודמים - יציאת מצרים, גאולת בבל, ונס פורים - כי כך היא דרך ההודיה השלמה: להודות גם על שעבר, תוך כדי ההודיה על הישועה החדשה.
דוד המלך, במזמור "שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד", לא הסתפק בהודיה על חנוכת הבית העתידי, אלא הודה על כל הטובות מנעוריו ועד היום: "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי... הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי... הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי". דוד המלך למד זאת מלאה אמנו, שבלידת בנה הרביעי אמרה "הַפַּעַם אוֹדֶה" - ולפי ביאור הרב יעקב הלל שליט"א, זו הייתה הודיה מיוחדת וגדולה יותר, כי האמהות חשבו ברוח הקודש שכל אחת תלד שלושה שבטים בדיוק (12 חלקי 4). משנולד לה בן רביעי, הבינה לאה שהחשבון "הפשוט" לא היה נכון כלל, ועל כל דבר צריך להודות - כולל מה שחשבה כמובן מאליו.
תהלים ל; מובא בשם הרב יעקב הלל שליט"אמכאן היסוד הכפול: כשאדם מתעורר להודות על ישועה חדשה, עליו להודות גם על כל מה שקיבל בעבר - שכן, כמו לאה, הוא עלול לגלות שגם מה שנראה "מובן מאליו" לא היה כזה כלל. ולכן שיר "מעוז צור" - שכולו הודיה על כל תקופות הגלות וההצלה - מתאים דווקא לחנוכה, חג שכל מהותו הודיה, ומסתיים בתפילה לעתיד: "חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשְׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה".