בג' בסיון מתחילים שלושת ימי ההגבלה, הימים שבהם התכוננו ישראל במדבר לקראת מתן תורה. ואנחנו רוצים, בעזרת ה', להתכונן גם כן לחתונה הגדולה: יום מתן תורה.
מתן תורה הוא כמו חתונה. הקדוש ברוך הוא ראה את עצמו כחתן, וכנגדו הכלה, שהיא עם ישראל. עד כדי כך הדבר נכון, שמובא בשם המהר"ם מרוטנבורג שכל המנהגים שנוהגים בחתן וכלה נלמדים ממתן תורה. נביא כאן כמה מן המנהגים הנחמדים שנוהגים בחופה, ונראה איך כל אחד מהם הוא זכר למעמד הר סיני.
אמרו חז"ל: מה הכלה הזאת מקושטת בעשרים וארבעה קישוטים, כך צריך תלמיד חכם להיות בקי בעשרים וארבעה ספרים, הם עשרים וארבעה ספרי התנ"ך. הכלה מתקשטת לקראת החתן, והקישוטים של עם ישראל לקראת הקדוש ברוך הוא הם ספרי התורה.
נשאל רבי שלמה קלוגר, בספר השאלות והתשובות שלו "האלף לך שלמה", האם מותר לשבת בשעת החופה. והשיב: כתוב בתיקוני הזוהר שכל עניני החופה נלמדים ממעמד הר סיני. ובמעמד הר סיני מה כתוב?
"ויעמדו" כתוב. אם כן ברור שצריך לעמוד גם בחופה, שהרי החופה היא כמעין מעמד הר סיני.
בחתונה מברכים: "ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". שואלים המפרשים: וכי הקדוש ברוך הוא מקדש את עמו ישראל רק על ידי חופה וקידושין? הרי הוא קידש אותנו בכל המצוות, כמו שאנו אומרים "אשר קדשנו במצוותיו". מה פירוש הברכה הזאת שמברכים דווקא בחופה?
אלא הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא קידש אותנו אליו בחופה, וזה מתן תורה. החופה היא ההר שכפה הקדוש ברוך הוא עלינו כגיגית, כמו חופה הפרוסה מעל החתן והכלה. והקידושין הם התורה, כמו שכתוב:
ודרשו חז"ל: אל תקרא "מורשה" אלא "מאורסה". על ידי התורה ארס אותנו הקדוש ברוך הוא אליו, ואנחנו מאורסים לבורא עולם. ובהפטרת פרשת במדבר, שקוראים לפני חג השבועות כהכנה למתן תורה, אנו קוראים:
כמו שהכלה סופרת שבעה ימים לטהרתה לפני החתונה, כך גם אנו סופרים את ימי העומר לפני מתן תורה. ושואל האור החיים הקדוש: אם כן, למה שבעה שבועות ולא שבעה ימים? ומתרץ: כאן הייתה טומאת מצרים, וטומאה חזקה כל כך הייתה צריכה שבעה פעמים שבעה.
על מה שהקדוש ברוך הוא בחר בנו לכלה ואירס אותנו לו, אנו מודים לו בכל יום, בברכות התורה. ויש לשאול: על כל מצווה מברכים ברכה אחת. למה על התורה מברכים שלוש ברכות?
אלא שבתורה יש כל כך הרבה דברים נפלאים, שאי אפשר להסתפק בברכת המצוות לבדה. צריך להודות עליה גם בברכות של שבח.
"אשר קדשנו במצוותיו וצונו לעסוק בדברי תורה". זו הברכה על המצווה, כמו בכל מצווה.
"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". על הבחירה בנו, על האירוסין עם בורא עולם. זהו מתן תורה כל יום מחדש.
והברכה השלישית, "והערב נא", היא ברכת הנהנין של התורה. הרי התורה מתוקה מאוד, כמו שאמר דוד המלך:
על דבר מתוק כזה, האם אפשר שלא להודות? לכן אנו מברכים "והערב נא" ומודים לקדוש ברוך הוא "המלמד תורה לעמו ישראל", שנותן לנו דבר מתוק כל כך. ובמיוחד בימים האלה ראוי לזכור לומר בכוונה גדולה את ברכות התורה: ברכת המצוות, ברכת הנהנין וברכת השבח. זו הכנה נפלאה למתן תורה.
ועוד דבר נפלא. כמו שבחנוכת המשכן היו שבעת ימי המילואים, כך גם אחרי החופה יש שבעה ימים, הם שבעת ימי המשתה של שבע הברכות.
ויש להוסיף: בשבעת ימי המילואים הקריבו בכל יום קרבן מילואים, וקרבן המילואים הוא קרבן תודה, כדברי הרמב"ן. אם כן, גם שבעת ימי המשתה צריכים להיות שבעה ימים שבהם מודים ומהללים לקדוש ברוך הוא.
עד כאן ראינו מנהגים שלמדנו ממתן תורה לחופה. עכשיו נעשה הפוך: נלמד מן החופה אל מתן תורה.
בשבע הברכות אנו מזכירים את הקולות שנשמעים בחתונה, כמו שכתוב בירמיהו:
אם רוצים לזכות לששון ולשמחה, לחתן ולכלה, ולכל השפע של גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות, איך זוכים לכל זה? על ידי הקול החמישי: "קול אומרים הודו את ה'". על ידי ההודיה לה' זוכים לכל השפע ולכל המתנות.
ואמרו בגמרא שמתן תורה ניתן באותם חמישה קולות שיש בנישואין. וכשם שבחתן וכלה כך הוא, כך גם בשבועות, שהוא יום הנישואין שלנו עם בורא עולם. אם רוצים לזכות לכל השפע הטוב של התורה, הדרך לכך היא הודיה מכל הלב. להודות לקדוש ברוך הוא מאוד מאוד על שנתן לנו את התורה הקדושה.
וכאן נוסיף יסוד נפלא להבין את מהותו של החג. יש שתי דרכים להודות. האחת פשוטה: לומר תודה רבה, לומר "מזמור לתודה". אבל יש עוד דרך נפלאה.
בתפילת "נשמת כל חי" אנו אומרים: "אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח". ביאר על כך אחד מגדולי הרבנים דבר נפלא. "אילו פינו מלא שירה כים", מובן, היינו מודים כל היום. "ולשוננו רינה כהמון גליו", לא מפסיקים להודות. אבל "ועינינו מאירות כשמש וכירח", איזו הודיה יש כאן? מה זה מוסיף להודיה?
מסופר בגמרא על מר בריה דרבינא, שהיה יושב בתענית כל השנה, חוץ משלושה ימים: חג השבועות, פורים, וערב יום הכיפורים. ומובא בשם הגר"א שכל שלושת הימים האלה הם ימים של קבלת התורה. בשבועות קיבלנו את הלוחות הראשונים, בערב יום הכיפורים את הלוחות השניים, ובפורים "הדר קבלוה", קיבלו את התורה מאהבה.
אבל למה היה ברור למר בריה דרבינא שבחג השבועות צריך דווקא לאכול ולשתות? נבין זאת במשל מן החתונה עצמה.
אדם שרוצה להראות לרעייתו שהוא שמח בה, שהוא מרגיש שזכה בה, יכול לומר לה תודה, לכתוב לה מכתב נפלא, לקנות לה זר פרחים. כל אלה טובים ויפים.
אבל יש עוד דרך נפלאה. כאשר הוא מכין סעודה נפלאה ומתוקה, ושמח בה מאוד, היא בטוחה במאה אחוז שהוא מאושר ושזכה בה. השמחה עצמה היא ההודיה הגדולה ביותר.
כך בחג השבועות. כשאנו רוצים להודות לבורא עולם שבחר בנו לכלה, ודאי צריך להודות במילים. אבל יש גם עוד דבר: שמחים, מקשטים את הבית, אוכלים מאכלי חלב וגבינה, ובכל הדברים האלה אנו אומרים: "בורא עולם, אנחנו מאושרים שזכינו בך! אנחנו מרוצים שבחרת בנו!" זו הדרך לזכות לכל המתנות הטובות. כך אומרים תודה בחג השבועות.
ומי יקבל בשבועות את כל המתנות הנפלאות? מי שיביא את הקול החמישי. ואת הקול החמישי אפשר להביא במילים, ואפשר להביא בעיניים מאירות: בסעודה מאירה, בבית מקושט, בפנים שמחות. נראה לבורא עולם כמה אנחנו שמחים ומרוצים, ויתן לנו בורא עולם בשנה הבאה ששון ושמחה בקיום המצוות, ואת הרגשת "החתן והכלה", את האהבה והיראה לבורא עולם.
יהי רצון שנזכה כולנו להרגיש את השמחה העצומה שזכינו לחתן נפלא כזה, שזכינו ל"אשר בחר בנו מכל העמים". נרגיש "כי טוב ה' כי לעולם חסדו", ונאמר מזמור לתודה על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו.