אנו יוצאים מפרשת זכור לקראת ימי הפורים, וצריך לדעת לקראת מה אנו הולכים. הגמרא במסכת מגילה אומרת מדוע קוראים את פרשת זכור לפני פורים: כדי להקדים זכירה לעשייה. בשבת זכרנו את מעשה עמלק, ובפורים אנחנו עושים בפועל. בפורים אנחנו הורגים את עמלק בפועל.
אבל איפה אנחנו הורגים את עמלק בפורים? ברוך ה', אנחנו לא הורגים אף אדם. אז איפה זה קורה? כדי להבין, נלמד בקיצור מי הוא עמלק, ומתוך כך נבין איך אנחנו יכולים בפורים להרוג אותו.
מי הוא עמלק? למה קוראים לו כך? בפרשת השבוע ראינו את המילה. בעולת העוף כתוב "וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ". מה פירוש מולקים? מפרידים את הראש מן הגוף, חותכים את הצוואר ומפרידים. עמלק, לשון "מולק", הוא המפריד. ותכף נראה את מה הוא מפריד.
עמלק אוהב לעשות פירוד. ואיפה הוא מגיע? "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". רפידים, אותיות "פירודים". הוא אוהב את הפירוד, ושם יש לו כוח לשלוט על עם ישראל. וגם המן, מכוח מה שלט על עם ישראל? כשהוא אומר: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים". הכוח של עמלק לשלוט על עם ישראל הוא הפירוד. עמלק הוא שורש הפירוד.
ואיזה פירוד? כתוב במכילתא שעמלק בא להילחם עם ישראל כעם כפוי טובה. למה עמלק נקרא כפוי טובה? עמלק אינו רוצה להכיר טובה לבורא עולם. ומה הוא עושה כדי לא להכיר טובה? יש לו פתרון. הוא אומר: "עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ". הכל מקרה.
כשאסתר שולחת לשאול את מרדכי מה קרה, נאמר: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ". הכל מקרה. למה עמלק אוהב לומר שהכל מקרה? כי הוא אינו רוצה להכיר טובה. הוא שונא להכיר טובה. ואם הכל מקרה בעולם, ממילא אף אחד לא עשה לי טובה במיוחד, ואני לא חייב להכיר לו טובה. זה הפתרון של עמלק, כדי שלא יצטרך להכיר טובה לבורא עולם. ולכן הוא נקרא עם כפוי טובה.
זו טענת עמלק: בורא עולם נמצא בשמים, ואין לו חיבור לכאן. "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". לפי שיטתו, השמים שייכים לה', אבל בארץ אין לבורא עולם שליטה. נמצא שעמלק מפריד את בורא עולם מן הבריאה. הוא מפריד בין השמים לארץ. זה הפירוד שהמן עושה.
עמלק שורש הפירוד: הוא מפריד בין השמים לארץ, בין בורא עולם לבין מה שקורה כאן. ומי שמנתק את הקב"ה מן המאורעות, פטר את עצמו מלהכיר טובה. "הכל מקרה", ואין למי להודות.
ותראו מה קרה להמן. הוא מגיע הביתה אחרי נס אדיר. באותו לילה שבו רצה לתלות את מרדכי, הוא מגיע בדיוק בשעה משונה אל המלך. ובדיוק באותו לילה קרא המלך בספר הזכרונות, ורוצה להכיר טובה למרדכי. הוא שואל את המן, והמן בכבודו ובעצמו צריך להוליך את מרדכי ברחוב העיר. איזה פלא אדיר! הכל מתהפך בצורה לא רגילה. בדיוק ברגע שאני מגיע לבקש את מרדכי, בדיוק באותו רגע, אחרי שנים, המלך קורא בספר הזכרונות.
וחוזר המן הביתה, ומה הוא אומר? "וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ". הכל מקרה! אבל כאן כבר לא הסכימו איתו. אמרו לו אוהביו וזרש אשתו:
זה לא מקרה. עמלק שונא את התודה. עמלק טוען שהכל מקרה, כי אינו רוצה להכיר טובה.
ואיך אנחנו הורגים את עמלק? כשאנחנו מודים לה', בזה אנחנו הורגים את עמלק, עד היום הזה. כשיהודי מודה לקדוש ברוך הוא על הדברים הטובים, ומכיר שבורא עולם הביא לו אותם, שבורא עולם נמצא בארץ ושולט על הארץ, הוא הורג את עמלק.
ולכן כשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו למחות את עמלק, "וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי". הוא פרסם לכולם שה' עשה את הנס. בזה הוא הכיר טובה, והרג את עמלק. ולכן אחרי פרשת כי תצא, שבה נצטווינו על עמלק, מגיעה פרשת ביכורים, שכל מדרגתה היא "שאינך כפוי טובה".
וזו הסיבה שפורים הוא יום של מחיית עמלק. בפורים אנחנו מראים שאנחנו מאמינים שהכל בא מאת ה'. על הניסים אנחנו עושים סעודת הודאה. אנחנו עושים סעודה ומודים על הניסים שעשה לנו, ובזה אנחנו מוחים את עמלק.
מחיית עמלק הלכה למעשה: כל פעם שאנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על דברים טובים שעשה לנו, זו מחיית עמלק. וזה מה שממלא את כבוד ה' בעולם.
ולפי זה נבין דבר נפלא. שלוש שאלות: למה זכתה אסתר שנס פורים נעשה על ידה? למה מגילת פורים נקראת על שמה? ולמה ימי הפורים התקבלו לדורות בזכותה, כמו שכתוב "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה"?
התשובה לכולן נמצאת בדברי המהר"ל. הוא אומר שאסתר הייתה מוכנה לתלות את הדבר במי שעשה אותו. שהרי "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי", ולא אמרה "אני עשיתי את הדבר הזה". ומי שתולה את הדבר במי שעשה אותו, ראוי שתבוא הגאולה על ידו.
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי".
אבות ו, ו; מגילה טו ע"אומה הפירוש? מבאר המהר"ל: מי שאומר דבר בשם אומרו ראוי להיות גואל. פשוט מאוד. אסתר, על כל דבר שיש לה, אינה אומרת "אני עשיתי". היא תולה אותו במי שעשה. היא מכירה טובה. כשמרדכי מספר לה מה שבגתן ותרש רוצים לעשות, היא אינה אומרת "אני גיליתי". היא מכירה מי הביא לה את הידיעה.
ואם כן, היא ראויה להיות גואלת. למה? כי כשתזכה להביא את הגאולה, היא לא תאמר "אני גאלתי". היא תאמר: בורא עולם גאל. היא מכירה לו טובה, היא מודה לה'. היא אינה תולה בעצמה, אלא תולה הכל במי שעשה.
וזה גם מה שאמרו חז"ל על שמה, שנקראה "אסתר" על שם "אסתהר", ויש שפירשו שהכוונה לירח, ללבנה. מה הקשר? נפלא מאוד. הלבנה היא בבחינת מקבלת. אין לה אור משלה, והיא מקבלת את אורה מן השמש. כך גם אסתר הייתה מסתירה את עצמה ואת חלקה, ותולה את כל השפע במקור העליון.
לכן אסתר הייתה ראויה לנס פורים: כי היא תלתה הכל בבורא עולם, והכירה טובה למי שגילה. היא ההפך הגמור של עמלק. עמלק אומר "הכל מקרה", ואסתר אומרת "הכל ממנו".
בעזרת ה', כשאנחנו עולים למחות את עמלק, נדע שההודאה היא הכוח שבו נמחה את עמלק. עמלק מפריד, ואנחנו מחברים. עמלק אומר "מקרה", ואנחנו אומרים "ה' נסי". עמלק כפוי טובה, ואנחנו מכירים טובה ומודים.
נזכה להתחזק מאוד מאוד בימים האלה, להודות לה' על כל דבר טוב ונפלא, ולעשות את סעודת הפורים כסעודת הודאה אמיתית. ובזה נקיים בפועל את מה שזכרנו בשבת: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". בהצלחה, ושבוע טוב.