🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ראש חודש אדר. אמרו חז"ל: "משנכנס אדר מרבים בשמחה". יהודי שמח תמיד, אבל מי שנכנס אדר — מרבה בשמחה. וכבר מבואר לפי החתם סופר, שפורים כעין "פורים קטן" מדאורייתא: כל החודש, לא רק יום הפורים עצמו, נהפך "מיגון לשמחה", ולכן חודש אדר כולו מלא שמחה.
כשם שכשנכנס חודש אב ממעטים בשמחה, כך כשנכנס חודש אדר מרבים בשמחה — יש כאן "כשם... כך" מכוון: בא ללמד שבשני החודשים ישנו עניין דומה במבנה, אך הפוך בכיוון.
שם החודש עצמו טומן בתוכו רמז. תמיד, כמעט בכל שנה, חלה פרשת תרומה בחודש אדר (בשנה מעוברת — באדר א׳ או ב׳). ובפרשת תרומה כתוב: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" — ולא נאמר "בתוכו", אלא "בְּתוֹכָם", ללמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל.
ובאיזה חודש מכל השנה ראוי במיוחד שהיהודי יהפוך להיות משכן להשם? הרי זה חודש אדר, שבו קוראים בכל שנה את פרשת תרומה, ולמעשה את כל פרשות המשכן — משום שחודש זה הוא החודש שבו ראוי היהודי להפוך להיות משכן להשם.
וזהו שאמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה" — כשם שנכנס אב, שבו נחרב בית המקדש — צריך להיות עצוב, כך כשנכנס אדר, שבו בונים משכן להשם, מרבים בשמחה: הרי אנו בונים בו עכשיו משכן להקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בא לדור עמנו.
כיצד זוכה אדם שהקדוש ברוך הוא ידור בתוכו? מה צריך אדם לעשות שהקדוש ברוך הוא ירצה לשרות בתוכו? הפסוק בפרשת ויגש אומר: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי". מפרשים: אם רוצים לגשת אל הקדוש ברוך הוא, כיצד זוכים לכך? — על ידי מה? על ידי יהודה. כמו שכתוב "נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה" — על ידי שאדם אומר תודה להקדוש ברוך הוא, הוא יכול לגשת אליו.
מה זו המילה "יהודה"? האות ד' — היא ההודיה. ועליו שורה השם — יק-ו-ק, שם ההוי"ה, השם הרביעי. "מודה" ו"יק" ו"ויאמר" — מי אומר "יהודה"? "בי" — בתוכי נמצא "אדוני", הקדוש ברוך הוא נמצא בתוכי, הקדוש ברוך הוא שורה עלי. הנמשל: כל מי שמודה להקדוש ברוך הוא — זוכה שהקדוש ברוך הוא שורה עליו.
אם כן, בחודש אדר — החודש שבו ראוי היהודי להיות משכן להקדוש ברוך הוא — כיצד זוכים לכך? על ידי שנזכה, בעזרת השם, להודות להקדוש ברוך הוא. ההודיה להשם היא זו שהופכת אותנו להיות משכן למלך מלכי המלכים. לכן בחודש אדר צריכים הרבה יותר להתחזק בהודיה להשם — תמיד להודות להשם. ומרבים בשמחה בחודש הזה על ידי שאנו זוכרים שהקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו. ואם הקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו, ממילא תהיה בנו שמחה אדירה, ככתוב: "הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי השם".
נוסיף עוד זווית, לא כדי לסתור את הקודם אלא להוסיף עליו: חודש אדר הוא חודש של אחדות. הפך ממה שאמר המן: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" — חודש אדר הוא חודש של אחדות. כשם שברכת "שים שלום" היא הברכה האחרונה בתפילת שמונה עשרה, כך חודש אדר — האחרון בחודשי השנה — הוא חודש "שים שלום", חודש של שלום.
ומשום כך נוהגים בחודש זה במשלוח מנות — משום שזהו חודש של אהבה ואחווה.
כאשר יש אחדות — יש שמחה. כאשר בני אדם מאוחדים, הם זוכים לשמחה עצומה. כדברי המהר"ל בספרו "תפארת ישראל" (פרק ל): ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה, ואין לך מציאות שלמה יותר מזיווג חתן וכלה — "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" — כי כאשר יש אחדות, יש שמחה. וזהו רמז המילה "שמחה": כאשר יש "שם אחד", זוכים ל"שמחה".
והשמחה הגדולה ביותר של יהודי — מתי היא? כאשר הוא זוכה להתאחד עם בורא עולם. כאשר הוא ובורא עולם נעשים "אחד", זו השמחה הגדולה ביותר של יהודי.
אך מה מאחד את היהודי עם בורא עולם? אין דבר שמאחד את היהודי עם בורא עולם כמו ההודיה להשם. ההודיה להשם הופכת את היהודי להיות אחד עם בורא עולם. כמו שרואים אצל יתרו — מי היה זה שחיבר את ברכת ההודיה הראשונה? אומרת הגמרא (במסכת ברכות) שלומדים דבר זה מיתרו, שהוא ברך את השם, והוא "אבי ברכת ההודיה". ומה נאמר שם? "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ" — לא נאמר "וישמח יתרו" אלא "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ". אומר בעל הטורים: שאחד את עצמו ונעשה יהודי — הוא התייחד והתאחד עם השם.
הלימוד מכאן: כאשר האדם מודה להשם בלב שלם, הוא נעשה אחד עם בורא עולם. חודש אדר הוא חודש של אחד — החודש שבו אנו מתאחדים עם בורא עולם. כאשר יש אחדות יש שמחה, כי שמחה היא "שם אחד". כאשר יש אחדות, נהיה השמחה מלכה בחודש זה, שהוא חודש השלום — וכיצד זוכים לשלום? על ידי אחדות. לכן, אחרי ברכת "מודים" בתפילה, מגיעה מיד ברכת "שים שלום": כי כאשר אתה מודה להקדוש ברוך הוא, אתה נעשה איתו בשלום, אתה נעשה איתו אחד.
אם כן, נתחזק בחודש זה בהרבה הודיה — כי ההודיה תביא אותנו להיות משכן להשם, שהקדוש ברוך הוא ידור בתוכנו, וההודיה להשם תביא אותנו להתאחד עם בורא עולם. נוסיף הודיה על הודיה, עוד הודיות עם יותר לב ועם יותר רגש, בחודש שבו הקדוש ברוך הוא בא לדור בתוכנו.