🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ערב שבת פרשת תרומה. "משנכנס אדר מרבים בשמחה, מרבים בהודיה" — כותב המאירי שראוי להודות להשם יתברך בכל עת ובכל זמן, כפי הניסים והנפלאות שנראו לעם ישראל באותו הזמן, וכך כתב זאת לעניין פורים.
והנה, המשכן שהוא בית השם, לכאורה היה צריך להיבנות כולו מזהב טהור — ובכל זאת, אנו רואים שהוא נבנה מ-15 סוגים שונים של נדבות: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש, עיזים, עורות אילים מאדמים, עורות תחשים, עצי שיטים, שמן, בשמים ואבני שוהם. הבן איש חי מיישב זאת עם אותו יסוד: אדם נותן משלמות הלב, כל אחד לפי מה שבידו, וכשזה מגיע מתוך שמחה — מזה אפשר לבנות משכן.
עוד עניין מעניין בפרשה: עמדת המשכן, על "הַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן" שעומד מן הקצה לקצה. מהו אותו הבריח? אומרים חז"ל: הוא הסתובב בדרך נס מהקצה לקצה. ומה מקורו של עץ זה?
אומרים חז"ל: זהו אותו עץ שאברהם אבינו נטע, ותחתיו הכניס את אורחיו ולימד אותם להודות: "ממי אכלת? ממי שתית? מהשם — תודה לו, תברך אותו". אותו עץ נשאו אבותינו ממצרים, וממנו עשו את הבריח התיכון — כי זהו עץ הראוי להשראת שכינה, עץ שתחתיו התקרבו בני אדם להשם והודו לו. עץ שדרכו אפשר, בעצם, להתקרב להשם יתברך.
כל המפרשים על פרשתנו מתעכבים על עניין מיוחד: "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר" — מה עניינו של השולחן, ומה עניינה של ציפוי הזהב הטהור?
כמה מפרשים — הגבול בנימין (רבי בנימין ויטלי); תורת משה למהר"ם אלשיך; פרדס המלך (רבי פנחס בן רבי דוד); כבוד שמיים (רבי אברהם שטרן) — מסכימים כולם על יסוד אחד: לכל יהודי שיש לו שולחן בביתו, השולחן "מכפר לו כמזבח". שולחנו של אדם הוא כמו משכן, וזהו "הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי השם" — כל שולחן של בן אדם הוא כמו לפני השם.
אומר הפרדס המלך: כדי שהשולחן יכפר לך כמזבח, פשוט מאוד — תברך ברכת המזון בכוונה. אל תזכור מי משפיע לך — אלא זכור! תזכור שהקדוש ברוך הוא הוא זה שמשפיע לך את הבריאות, את הטעם ליהנות מהאוכל, את השפע כולו, ותברך אותו בכוונה גדולה.
השולחן היה גובהו רק אמה וחצי — תשעה טפחים — כי "אֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה". ככל שאדם רחוק מהעשרה טפחים במאכלו, הוא רחוק מהשכינה — אלא אם כן הוא מקרב עצמו על ידי ברכה בכוונה (הפרדס המלך; רבי בנימין מסטניסלב).
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים" — "שיטים" בגימטריה "ארץ חיים". "אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ" — שש ברכות אמה, כמניין שישה טפחים שיש באמה: כנגד ברכת נטילת ידיים, ברכת המוציא, וארבע ברכות ברכת המזון (המהר"ם אלשיך). "וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב" — "טבעות" מלשון "מטבע" — רמז לארבע ברכות ברכת המזון, "מטבע שטבעו חכמים" (הגבול בנימין).
ה"זהב" בגימטריה 14, לרמז שיש לברך את שלוש הברכות (או ארבע, כולל דרבנן) ארבע עשרה פעם בשבוע: שתי סעודות ביום חול, שלוש בשבת (הסעודה השלישית לעיתים יוצאים בה במעין ברכה אחרת). כל זה רמוז בפרשתנו, שהיא כולה — השולחן, הטבעות, הזהב — רומזת לעניין "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם": בתוך כל אחד ואחד, בתנאי אחד — שיברך בכוונה, מילה במילה.
הרב שך היה ממליץ לאנשים שחיפשו קבלה טובה: "תברך ברכת המזון בכוונה, תברך לאט". פותח הדבר לאדם השפעות טובות רבות כל כך. "שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר לוֹ כְּמִזְבֵּחַ" — זו הבטחת חז"ל, וזה מה שרמוז בפרשתנו.
המשכן נבנה מן התרומות והצדקות שנתנו בני ישראל לכבוד השם — כי כשיהודי זוכר שכל מה שיש לו הוא מהשם, הוא מביא את מתנתו מתוך רגשי הודיה ושבח לשם על כל הטובות שיש לו, ואז מובטח לו שהשם ישכין שכינתו עליו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" — בתוך כל אחד ואחד, בפרט על ידי ברכת המזון.
אדם יכול להיגזר עליו גזרה קשה — אי אפשר לדעת מה יקרה עוד רגע. אך כשמביאים את ברכת המזון שלו לשמיים, ורואים איך בירך אותה — המלאכים, מלאכי החבלה, כל המקטרגים, אומרים: "אמנם נגזרה עליו גזרה, אך אין רשות להתקרב אליו". ברכת המזון עומדת כחומה, ומגינה עליו.
אדם שמברך ברכת המזון בכוונה זוכה לחומת מגן, זוכה להגנה מכל הפורענויות, זוכה להתעלות. ולפי האר"י ז"ל, אין התעלות גדולה יותר לנפשו של האדם מברכת המזון בכוונה — אפילו יותר מכוונות התפילה עצמה, כי התפילה היא מדרבנן וברכת המזון היא מדאורייתא — גבוהה יותר. אומר האר"י ז"ל שברכת המזון בכוונה עושה ייחודים ותיקונים בעולמות העליונים, ממשיכה שפע למטה, ומעלה פרי למעלה.
אנשים מחפשים סגולות רבות להגנה — והנה יש לנו דבר שאנו עושים אותו לפחות פעמיים ביום, ובשבת שלוש וארבע פעמים — ומי שעושה זאת בכוונה, זוכה לחומת מגן ולהתעלות עצומה. יהי רצון שנזכה לברך תמיד כל ברכה וברכה בכוונה גדולה, ובזכות זה ישרה הקדוש ברוך הוא שכינתו עלינו, ונזכה לגאולת עולמים במהרה בימינו, אמן.