יש מנהג אצל האשכנזים לשיר בברית מילה את הפיוט "יום ליבשה", פיוט של רבי יהודה הלוי על קריעת ים סוף. הרבה מן הספרדים נוהגים לשיר את השיר הזה בחג הפסח, והאשכנזים נוהגים לשיר אותו בברית מילה.
ורבים דנו: מה הקשר בין הודיה לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף לבין ברית מילה? להודות על קריעת ים סוף אפשר בכל יום. מה זה קשור דווקא לברית מילה? ביאר על כך אחד הרבנים דבר יפה מאוד, ונראה אותו בהמשך. אבל קודם נשאל שתי שאלות.
עם ישראל נקראים "עברים", כמו שכתוב "למילדות העבריות". ולמה נקראים כך? הביאור הפשוט, והוא ביאור אמיתי, הוא על שם אברהם אבינו, שנקרא "אברהם העברי": כל העולם כולו עמד מעבר אחד, והוא עמד מן העבר השני. לא היה אכפת לו מה כולם עושים. הוא הלך עם האמת שיש בורא לעולם, ושום דבר אחר לא עניין אותו.
אבל בחז"ל מובא ביאור נוסף. מלבד הטעם הזה יש עוד טעם, שבו נקראים ישראל עברים לא רק בזכות אבותיהם, אלא גם בזכות עצמם: על שם שעברו את הים. כאשר עברו ישראל את ים סוף, נקראו "עברים".
וזה קשה. שם מורה על מהותו של דבר. עברו ישראל את הים, וזה נס נפלא. אבל האם בגלל זה נהיו מהות אחרת? וכי זו סיבה לקרוא לעם ישראל מאז ואילך בשם חדש, שכל יהודי ויהודי ייקרא "עברי", משום שעבר את הים? מה זה מורה על המהות שלו?
השאלה השנייה: בחג הסוכות יש יום טוב בתחילתו, ואחריו ימי חול המועד. ובחג הפסח יש יום טוב ראשון, ויש גם יום שביעי של יום טוב. ומה התשובה? קריעת ים סוף. אבל גם בשבת הגדול קרה נס, ולא נעשה יום טוב. ובפסח עצמו קרה הנס הנפלא של יציאת מצרים. ניסים רבים נעשו לישראל. מה מיוחד כל כך בנס הזה של קריעת ים סוף, שהוא נס כל כך מהותי, שעליו ראוי לקבוע יום טוב בפני עצמו?
יש ארבעה יסודות לבריאה: אש, מים, רוח ועפר. וכנגד ארבעת היסודות האלה יש באדם ארבע מידות, כמו שמביא רבי חיים ויטל בספרו.
"לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת". כולם שואלים: למה נבחרה דווקא מלאכת האש? על דרך המוסר: מה שצריך להיזהר ממנו בשבת הוא הכעס, כי הכעס מגרש את הקדושה.
העפר אינו זז, נח, חלש. זו מידת העצלות, וגם העצבות.
הכבוד והגאווה. אדם שעושה "הרבה רוח", אדם נפוח.
ומה מידת המים? כתוב שהמים הם מידת התאווה.
דבר נפלא. למים אין צורה. בכוס יש להם צורה של כוס. שפוך אותם על השולחן, והם מתפשטים על כל השולחן. שים אותם בקערה, ויש להם צורת קערה. למים אין צורה משלהם. הם תופסים כל מקום שאתה שם אותם.
ומה היא תאווה? לאכול זה טוב, זה צורך. אבל כאשר "ובטן רשעים תחסר", שתמיד חסר להם, הבטן רוצה עוד ועוד ועוד, בלי גבול, זה כבר עבר את המידה. זו תאווה רעה שהורסת את האדם.
כשהגיעו האחים למצרים, אמרו: "לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו". וכולם שואלים: מי שרוצה לקחת אדם לעבד, האם מעניינים אותו גם החמורים? נלקחים לעבדות, ודואגים לחמורים?
אלא מה זה "חמור"? חמור פירושו החומר. המצרים, "אשר בשר חמורים בשרם", כל מהותם הייתה חומר. הם רצו לקחת את היהודים, לא רק את גופם, אלא גם את החומר שלהם: לשעבד את הכל, להטביע אותם ולהפוך אותם למצרים.
ולכן בליל הסדר אנו אומרים: "אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". לא כתוב "עבדים", אלא "משועבדים". מה הכוונה? אולי במשך השנים היינו יוצאים החוצה, ואולי לא היינו נשארים עבדים בגוף. אבל לחומר של מצרים היינו משועבדים עד היום. היינו בהמיים כמו מצרים.
מצרים מסמלת את שיא החומר. ותראו מה יש להם: הנילוס, נהר ששופע בלי גבול. שם אף פעם לא חסרים מים. בארץ ישראל יש למים גבול ומידה: יש גשם, אין גשם, מתפללים, גוזרים תעניות. אבל במצרים יש מים בלי גבול, כי שם החומר שולט בלי גבולות.
ומה היה האליל של מצרים? הנילוס, המים. הם השתחוו לתאוות שלהם. ולכן המכה הראשונה הייתה על היאור: הקדוש ברוך הוא היכה את האליל שלהם.
כשישראל יוצאים ממצרים, הם לא רק יוצאים ממצרים הגשמית. הם צריכים לצאת גם ממצרים הרוחנית, מן התאוות של מצרים. ואין זה פשוט: אדם שהיה זמן רב כל כך שקוע בחומר, לא פשוט להוציא אותו.
מה עושה הקדוש ברוך הוא בקריעת ים סוף? "זה אלי ואנוהו": רואים מראה אלוקי, קדושה עצומה כזאת, שאפילו שפחה על הים ראתה ואמרה "זה אלי". וזה מוציא אותם מכל התאוות.
ותראו כמה זה יפה. מה קורה בקריעת ים סוף? בפעם הראשונה בהיסטוריה המים מקבלים צורה:
פתאום המים, שאין להם צורה, מקבלים צורה של חומה. וכאשר המים מקבלים צורה, מה קורה למצרים, עבדי המים? הם טובעים. הם אינם מסוגלים לעמוד מול חומר שקיבל צורה. כל המצרים טובעים.
ואנחנו, היהודים, עוברים את הים. מה הכוונה? שאנחנו קיבלנו את הכוח שהחומר יקבל צורה. אנחנו מסוגלים להיות מעל הטבע, ולתת לחומר, לתאווה, גבול.
ועכשיו נראה דבר יפה ונפלא: למה נוהגים האשכנזים לשיר בברית מילה "יום ליבשה", ולהודות לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף?
הרמב"ן בפרשת לך לך כותב בטעם המילה, שיש בה זיכרון למעבר התאווה, להשתמש בה רק במצווה ובמותר. מה מטרת ברית המילה? שהאדם היהודי יזכור לתת גבול ומידה. ומתי קיבלנו את הכוח הזה? בקריעת ים סוף.
אם כן, כשאתה עושה ברית מילה, אתה מודה לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף. כאילו, בלי קריעת ים סוף, לא היית מצליח לעשות ברית מילה.
ויותר מזה. מה פירוש ברית? ברית היא קשר, הסכם בין שני צדדים. בברית שלנו עם הקדוש ברוך הוא, הוא מבטיח "להיות לך לאלוקים", ולתת לנו את ארץ ישראל. ומה אנחנו מבטיחים? "ואתה את בריתי תשמור". כל ההסכם שלנו בברית הוא שנשמור על הברית: לדעת את הגבולות, ולהשתמש בכוח הזה במקום הנכון. ואז זוכים לקדושה עצומה. ואם לא, חלילה, זה מכשול גדול.
ומאיפה יש לנו כוח לשמור על הברית? מכוח קריעת ים סוף. אז עברנו את הים, ונתן לנו הקדוש ברוך הוא את הכוח לשלוט על התאוות. מכוח זה אנחנו יכולים לשמור את הברית. לכן, כמה זה יפה, בכל ברית מילה נוהגים להודות לקדוש ברוך הוא על קריעת ים סוף. כי אלמלא קריעת ים סוף, לא היה לנו הכוח הזה.
ולא רק זה. כתוב:
מה ראה? אמרו חז"ל: ראה את ארונו של יוסף. יוסף הצדיק, שעמד בניסיון ושמר את הברית, ובו ראה הים את הכוח הזה של שמירת הגבולות. הים ראה שיש לעם ישראל את הכוח הזה, וברח מפניהם.
יהי רצון שנזכה כולנו לכוחו של יוסף ולכוחה של קריעת ים סוף: לתת לחומר צורה ולתאווה גבול, לשמור את הברית בקדושה, ולהודות לקדוש ברוך הוא בשירה על הכוח שנתן לנו, כמו ששרו ישראל על הים.