🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מסופר על אבי השפת אמת, רבי אברהם מרדכי מגור (ה"חידושי הרי"ם"), שהיה חולה שלושים שנה וקרוב לחייו. אביו הקדוש והקרובים ניסו לעודדו, ובשעה שהתאמץ בשארית כוחותיו לבקש חיים מהקדוש ברוך הוא, נדר: "אם תיוולד לי בן זכר, אקרא שמו יהודה". הנס אכן קרה - נולד לו בנו, ואת שמו קרא "יהודה אריה ליב" (השפת אמת). אמר החידושי הרי"ם לרעייתו: "קראתיו יהודה, והוא יטה לב בני ישראל להודות לה' יתברך". השפת אמת עצמו נהג לומר: "אבא קראני בשם יהודה, לשון הודיה, ועד שאתרפא לא אתעייף מלהודות לה' יתברך."
מבאר השפת אמת יסוד עמוק: "יום טוב בהלל והודיה - כי בגלות אי אפשר לפתוח את הפה הראוי בהלל והודיה לפניו יתברך, כי כמו שבני ישראל מיוחדים להללו, שנאמר 'עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ' - כן ארץ ישראל ובית המקדש מיוחדים להלל את השם יותר מכל המקומות".
כמו שכתוב "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ", וכמו שירת הלוויים בבית המקדש בשעת הקרבן - רואים מכאן שבית המקדש הוא המקום המיוחד להלל את ה' יתברך. אכן, בימי החנוכה נמצא קצת הארה מבית המקדש - כמו שאומרים אחרי הדלקת הנרות "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם", והלוא "קודש" הוא רק דבר שנתקדש בשם ה'! אלא שהנרות הם המשך המנורה של בית המקדש.
שפת אמת לחנוכהמכאן מובן מדוע נקבע חנוכה להודות ולהלל: כי בימים אלה יודע כל אדם שביתו הוא בית מקדש קטן, החנוכייה היא המנורה - הוא ככהן גדול, ולכן מתאירים ימים שבהם כל איש ישראל יכול לפתוח את לבו להלל ולהודות לה' יתברך. וכפי שהוסבר בשיעורים קודמים: "מִשְׁכְּנִי בְּתוֹכָם" - זה הבית היהודי, המשכן שיש היום לקדוש ברוך הוא בתוך עם ישראל, ולכן דווקא בבית מדליקים, ולא במקום אחר.
אבל אלה הימים - שביתנו נהיה בית מקדש, החנוכייה מנורה - הלב נפתח ללודות. וראוי שלא נסתפק רק בשעת ההדלקה ורק בשעת ההלל, אלא "וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה" - שכל היום יהיה יום טוב של הלל והודיה, מבוקר ועד ערב. ומכיוון שהלב פתוח, אפשר להודות גם על שאר הדברים - וזו הסיבה שאחרי הדלקת הנרות שרים "מעוז צור", שם מודים גם על גלות מצרים, בבל, והמן הרשע - כי כשהלב פתוח להודות, אפשר להודות על הכל.