🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
מים מסמלים תאווה - "בֶּטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" - חוסר גבול. תאווה אינה החומר עצמו (שצריך לחיים), אלא היעדר גבול בו.
"וְאֶת חֲמֹרֵנוּ" (שמות בירידה למצרים) - מרמז ל"חומר": המצרים רצו לקחת לא רק את נפש היהודים, אלא גם את חומרם. מצרים מסמלת חומר בלא גבול - הנילוס, נהר ששופע ללא הפסקה, בלי גבולות. לכן היה הנילוס אליל מצרים - עבודה זרה של תאווה בלי גבול.
המצרים, "עבדי המים" (התאווה), לא הצליחו להתמודד כאשר המים קיבלו צורה - טבעו. עם ישראל, לעומתם, זכו לעבור: מסוגלים להיות מעל הטבע, לתת לחומר ולתאווה גבול. זה מה שקיבלנו בקריעת ים סוף - הכוח לשלוט על התאווה, ולא להיות משועבדים לחומר כמו המצרים. על זה עושים יום טוב בשביעי של פסח.
מטרת ברית המילה - לתת לתאווה גבול ומידה. הכוח הזה - קיבלנו בקריעת ים סוף! וזהו הקשר: לולי קריעת ים סוף, לא היה בכוחנו לעמוד בברית המילה. ברית - הסכם: הקדוש ברוך הוא מבטיח להיות לנו אלוקים ולתת ארץ ישראל, ואנו מבטיחים לשמור על הגבולות - את הברית. כל כוח השמירה על הברית מגיע מקריעת ים סוף, שם קיבלנו את הכוח לשלוט בתאוות. ולכן מודים בכל ברית מילה על קריעת ים סוף.
הים, כשראה את ארונו של יוסף (שידע לשלוט בתאוותו במעשה אשת פוטיפר), ברח - "הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס" - ראה בעם ישראל את הכוח הזה של אבותיהם, וידע שהם ראויים לזכות בו.