🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
איך מגיעים למצב זה, שהתפילה ולימוד התורה יהיו תענוג ממש? על ידי שאדם מתבונן בחסדי ה' עמו, מודה לו, ומפתח בליבו רגשי הכרת הטוב - וממילא הוא אוהב את ה' אהבה אמיתית.
אכילת מצה - התבוננות איך הוציא הקדוש ברוך הוא ממצרים מהר מהר, נחמת הפה מסיפור ניסי יציאת מצרים.
הודיה על התבואה ועל התורה בשבועות, והודיה על האסיף ועל כל הדברים הטבעיים בסוכות.
מטרת מצוות הביכורים, כותב ספר החינוך, היא להודות לקדוש ברוך הוא על כל חסדיו עמנו. חגי ישראל, אם כן, כולם מיועדים לקנות בליבנו מידת הכרת הטוב.
לכן, בדיוק מסמוך לפרשת חגי ישראל ומצוות ביכורים - העוסקות בהכרת הטוב - מזהירה התורה מפני ההיפך הגמור: מעשה של כפיית טובה קיצונית - לקחת את הגדי שהאמא הזאת הביאה לעולם ולבשלו בחלב שממנו יונק.
זה פשוט הפך גמור מהכרת הטוב. משה רבנו לא רצה להכות את היאור מפני שהציל אותו - קל וחומר שלא ראוי לקחת את חלב האם ולבשל בו את בנה. חכמים, כשראו כמה החמירה התורה באיסור זה, הוסיפו חומרות נוספות (כמו עוף בחלב) - הכל כדי שיזכור היהודי כמה חשוב להכיר טובה, אפילו לפרה הנותנת חלב.
וממילא, אם אדם יבין כמה עליו להכיר טובה על החומריות, כל שכן שיבין כיצד לנצל את מה שנתן לו ה' - עיניים, אוזניים, וכל כוחותיו - שלא לעשות בהם היפוך תכלית, "כמו לבשל גדי בחלב אמו" מבחינה רוחנית. על ידי התבוננות זו נגיע לתענוג האמיתי בעבודת ה' - "שיר השירים".