🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אנו עומדים ממש בסמוך ליום העצום והנפלא, יום הכיפורים. ורוצים לקרוא מאמר עצום שכתב בעל "יסוד ושורש העבודה", שרבים אמרו שהמאמר הזה נתן להם הסתכלות אחרת על הצום, נתן להם הרבה כוח לצום - זה "הצום קל" שלו, התרופה הנפלאה לצום קל. וכותב בעל יסוד ושורש העבודה שמי שיחיה את הכוונה הזאת, הצום שלו יהיה שווה פי מיליון.
מטרת העינוי אינה כדי שנסבול חלילה, אלא כדי לכפר על חטאינו - כמו שכתוב בתורה: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם... כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" - הרי מפורש שכפרת עוונות ביום הזה היא בשביל העינוי.
מדוע על ידי העינוי מתכפרים העוונות? מביא מאמר נפלא של המהר"ל בדרשה לשבת תשובה. רבי עקיבא אומר, במשנה האחרונה של מסכת יומא (כדאי מאוד לשיר את זה לפני יום כיפור): "אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם - אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם".
מסביר המהר"ל: מה שישראל מטהרים ביום הכיפורים - הוא בשביל שיש לישראל דבקות בו יתעלה, כדכתיב "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם". ועל זה אמר "אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִים" - כי אין מעלה יותר מזה; "וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם - אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם" - שבשביל שישראל דבקים לגמרי בו, לו דבר זה עצמו הוא הסרת החטא מישראל. מאחר שהוא יתעלה, לא שייך אצלו חטא - מסלק החטא מן הדבקים בו.
כלומר, כאשר אנו דבקים בבורא, אנו נהיים כביכול כמו הבורא עולם - וכמו שבבורא עולם אין חטא, כך גם אנו מסתלקים מהחטא, כי אנו דבקים בו. ולכך ביום הכיפורים - "מִפְּנֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ וְהִסְתַּלְּקוּת הַגַּשְׁמִיּוּת מִיִּשְׂרָאֵל" - יש לישראל דבקות בו יתעלה, ודבר זה מסלק את החטא. איך מקווה מטהר? מבאר המהר"ל: המקווה מטהר את הטמא כאשר הוא נדבק בו לגמרי, בלי שום חציצה - שאין בו טומאה כלל, כמו שכתוב "אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר". כך גם הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל, כיוון שהם דבקים בו יתעלה לגמרי, ללא שום חציצה.
לפי זה מובנת המשנה בסוף מסכת תענית: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים... שֶׁנֶּאֱמַר 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ'". יום כיפור נקרא "יום חתונתו". למה חתונה? כי ביום זה עם ישראל מתדבקים בבורא עולם, כביכול מתחתנים עם בורא עולם - כפי שהסביר המהר"ל, שעל ידי זה מסתלק החטא.
ולכן מיד לאחר יום כיפור אנו הולכים לבנות סוכה - כמו שאחרי החתונה נהוגים שבע ברכות, כך אחרי החתונה ביום הכיפורים הולכים לעשות שבע ברכות, שבעה ימים של שמחה והודיה לבורא עולם שזיכה אותנו להתחתן עם מלך מלכי המלכים.
מוסיף בעל יסוד ושורש העבודה: "וְאָחִי וְרֵעַי, הִתְבּוֹנֵן כָּל אָדָם בְּשִׂכְלוֹ שֶׁמֵּהָרָאוּי וְטוֹב לוֹ לִשְׂמוֹחַ שִׂמְחָה עֲצוּמָה מְאֹד בְּכָל רֶגַע שֶׁסּוֹבֵל צַעַר עִנּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, עַל קִיּוּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַיֵּם". איך לא ישמח, בכל רגע של עינוי, על קיום מצוות הבורא? הוא כותב: מעת שאדם נעשה חלש מהעינוי, יכניס שמחה עצומה בליבו על קיום מצוות עשה - ובכל שעה שיתגדל העינוי, תתגדל ותתעצם השמחה בליבו: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, הֲרֵי עַכְשָׁו אֲנִי זוֹכֶה לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה".
משל בן חביב: התקוע בליבו גודל אהבתו של אביו, בכל עת שהוא עושה משהו שגורם קורת רוח לאביו, הוא שמח וטוב לב מאוד על גודל הנחת שהוא עושה לאביו. וככל שמתקרב להשלמת השימוש - הוא מצטער בליבו, כי קרוב הוא להימנע מלעשות עוד קורת רוח לאביו. כך בן למקום ברוך הוא: כל ירא ה' חפץ מאוד בתשוקה עצומה, ומצטער בליבו כל עוד שמתקרב הזמן שבו יעבור, ולא יוכל עוד לעשות נחת רוח לפני ה' יתברך.
וממשיך: "וַדָּאִי שֶׁמִּי שֶׁעוֹשֶׂה כָּכָה יִזְכֶּה לִשְׂכַר פִּי מִלְיוֹן מֵאֲשֶׁר מִי שֶׁצָּם צוֹם רָגִיל". גם מי שלא חושב על זה כלל, סובל את הצום ומצפה שיעבור מהר - שכרו נמוך בהרבה ממי ששמח בכל רגע ורגע של העינוי, מתוך הכרה שהוא מקיים מצוות עשה מן התורה.
סיפור נפלא, המופיע בספר "צדיק יסוד עולם" על רבי אריה לוין. הצדיק היה מבקש לתאר את ליבו לפני בוראו. סיפר יהודה ארוש, מנקה רחובות בשכונת "משכנות" בירושלים: בוקר אחד ניגש אליי רבי אריה, ואמר: "אתה יודע, טוב אתה ממני. אשריך וטוב לך, מקנא אני בך". השבתי: "מה אתה שח, כבוד הרב? אתה חכם וצדיק, עוסק כל היום בתורה ומצוות, ואילו אני אדם פשוט, מנקה רחובות". השיב לי רבי אריה: "אינך יודע את מעלתך. סמוך עליי, אני מבטיחך נאמנה - טוב אתה ממני. אתה מתקן את העולם, מנקה את חוצותיה של ירושלים במו ידיך, עושה את עולמו של הקדוש ברוך הוא טוב יותר, נקי יותר. מקנא אני בך".
כשפנה רבי אריה ללכת, ואני נותרתי לבדי עם המטאטא ומגלת הזבל - נעשה לי לפתע טוב על הלב. הרגשתי כמו בן מלך, בפעם הראשונה בחיי.
המשך נפלא לסיפור זה: יום אחד קיבל שמחה רז מכתב מאדם מראשון לציון, שסיפר על עצמו: בילדותו היה לו קשה בלימודים, וכאשר גדל והלך ללמוד בבית ספר חקלאי, נכשל בלימודיו, ובעקבות כך עזב אותם, והפך לעובד הניקיון של בית הספר. זה גרם לו להרגיש עצמו ככישלון, כמי שאינו שווה שום דבר. יום אחד הגיע לידו הספר "צדיק יסוד עולם" על רבי אריה לוין, וקרא את הסיפור שבו הצדיק אומר לעובד הניקיון שהוא טוב ממנו, שמעשיו חשובים ועקריים עד מאוד, שהוא מתקן את עולמו של הקדוש ברוך הוא. אז הרגיש מהפך בכל חייו: "אינני כישלון שלא שווה שום דבר - הרי מה שאני עושה הוא דבר גדול ונפלא, תיקון העולם, וזה חשוב ויקר מאוד בעיני ה' יתברך". התמלא שמחה, חייו התמלאו משמעות. עד שהחליט להתנדב, בנוסף לעבודתו הרגילה, כעובד ניקיון בישיבה - להוסיף ולתקן את העולם.
וזה הלימוד ליום הכיפורים: אנחנו בן ובת המלך. הקדוש ברוך הוא שוכן בליבנו פנימה, ככתוב "לְשָׁכְנִי בְּתוֹכָם". בורא עולם מאוד מצטער שאנחנו מלוכלכים בעוונות - זה קשה לו מאוד, העוונות מרחיקים אותנו ממנו, ובורא עולם רוצה "לשכני בתוכם", וזה מאוד לא נעים לו לשכון איתנו בתוך טומאתנו. יש לנו הזדמנות היום שמגיע היום הנפלא הזה - לנקות את עולמו של בורא עולם. בואו נלך בשמחה ליום הכיפורים, לנקות את עולמו של מלך מלכי המלכים.