🌙 ליל ט"ו באב - יום תיקון החורבנות

חידושו של רבי צדוק הכהן ומקורו, ההקבלה בין החטאים לחורבנות, תפילת משה רבנו בט"ו באב, והרוגי ביתר כסימן ולא כסיבה
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

לילה שבו מתחילים להוסיף

יישר כוח לכל מי שבא ללמוד תורה בלילה כזה. זה הלילה שעליו אומרת הגמרא: "מכאן ואילך, דמוסיף – יוסיף". מט"ו באב והלאה מתחילים להוסיף בלימוד התורה בלילות. ובלילה הגדול הזה נלמד את סוגיית ט"ו באב.

ונפתח בשאלה: האם אנו יודעים באיזה יום ייבנה בית המקדש השלישי? אם תשאל אדם קדוש, הוא יאמר לך: מה אתה מחשב קיצים? איך אפשר לדעת דבר כזה?

חידושו של רבי צדוק הכהן

בא רבי צדוק הכהן מלובלין, ומחדש חידוש עצום. עד לפני כמאה וחמישים שנה, כמדומה, לא נמצא מפרש שהעלה פירוש כזה. ומה הוא אומר? הוא מגלה לנו שהדבר כתוב במשנה מפורשת.

אומרת המשנה בסוף מסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות... וחולות בכרמים". ומסיים התנא: "וכן הוא אומר: צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ביום חתונתו – זו מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו".

שני ימים בשנה יוצאות בנות ירושלים: "ביום חתונתו", זה מתן תורה, יום הכיפורים, שבו ניתנו הלוחות האחרונים. "וביום שמחת לבו", זה בניין בית המקדש. את הקטע הזה היה קשה לפרש במשך שנים. רש"י אינו מפרש כאן. הברטנורא אומר שגם זה יום הכיפורים, וזה קשה מאוד. ורבים התעלמו מן הקטע.

אומר רבי צדוק: בשום מקום בש"ס אין המשנה מזכירה את בית המקדש ומסיימת בתפילה "שייבנה במהרה בימינו". אפשר לחפש: לא תמצא משנה כזו. גם במסכת תמיד ובמסכת מידות, שכולן עוסקות בבית המקדש, אין דבר כזה. משנה אינה סידור. בסידור מתפללים, ובמשנה לומדים. אם כן, המילים "שייבנה במהרה בימינו" אינן תפילה, אלא ציון עובדה. המשנה באה להסביר למה שמחים ביום הכיפורים ובט"ו באב. ביום הכיפורים, כי בו ניתנו הלוחות האחרונים. ובט"ו באב, כי זה היום שבו עתיד להיבנות בית המקדש.

אפשר להקשות: המשנה במסכת סוכה אומרת שתיקן רבן יוחנן בן זכאי "שיהא יום הנף כולו אסור" בחדש. למה? "מהרה יבנה בית המקדש". כלומר, בית המקדש יכול להיבנות בכל יום. איך אפשר לומר שהוא ייבנה ביום מסוים?

התשובה היא שאכן המשיח יכול לבוא בכל יום, ובית המקדש יכול להיבנות בכל יום. אבל יש יום שמסוגל לכך יותר מכל הימים: ט"ו באב.

מי גילה זאת לרבי?

והמעניין הוא שרבי צדוק הכהן עצמו אינו מסביר מאיפה זה ידוע. הוא רק אומר: כך כתוב במשנה. ומי גילה זאת לרבי, מסדר המשנה? היה לו רוח הקודש? אפשר. קיבל במסורת? אפשר. אבל אפשר למצוא לזה מקור, ולהבין שרבי לא המציא זאת. הוא עשה חשבון פשוט.

ראשית, מה הקשר של המשנה הזו למסכת תענית? מסכת תענית עוסקת בצומות, ובט"ו באב הרי לא צמים. אלא שהמשנה שלפניה אומרת: "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב". יש לנו שני ימי פורענות בעם ישראל: י"ז בתמוז ותשעה באב.

שני חטאים, שני בתים

וכמה חטאים חמורים היו לעם ישראל במדבר? שניים: חטא העגל וחטא המרגלים. וכמה בתי מקדש היו לנו? שניים. ונראה איך הכל מקביל:

חטא העגל ובית ראשון

בחטא העגל היו עבודה זרה, גילוי עריות, "ויקומו לצחק", ושפיכות דמים, שהרגו את חור. ובית ראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. חטא העגל נמחל אחרי כשמונים יום, ביום הכיפורים. והבית הראשון נבנה מחדש אחרי שבעים שנה.

חטא המרגלים ובית שני

חטא המרגלים היה לשון הרע: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ". ובית שני חרב על שנאת חינם. וכותב החפץ חיים בהקדמה לספרו, ומביא לכך ראיות, שהכוונה ללשון הרע הנובע משנאת חינם. חטא המרגלים נמחל רק אחרי ארבעים שנה, בט"ו באב.

זו הסיבה שהחפץ חיים הרעיש עולמות על שמירת הלשון. הוא רצה שבית המקדש ייבנה. הוא אמר: לא סתם נחרב הבית, אלא בגלל לשון הרע הנובע משנאת חינם.

שמונים יום מול ארבעים שנה: פי כמה וכמה. ואם הבית הראשון נבנה אחרי שבעים שנה, הבית השני, אחרי כמה זמן? לא נחשב חשבונות. אבל רואים שהכל מקביל, הכל בנוי זה כנגד זה.

ועכשיו תראו כמה זה יפה. התנא כתב במשנה: חמישה דברים אירעו בי"ז בתמוז, וחמישה בתשעה באב. ומיד בא רבן שמעון בן גמליאל, במשנה האחרונה, ואומר: לשני הימים הנוראים האלה יש ימים של תיקון. "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". ביום הכיפורים נמחל חטא העגל, ובט"ו באב נמחל חטא המרגלים.

ולמה הם הימים הטובים הגדולים מכולם? כותב המסילת ישרים על הפסוק "ואני קרבת אלוקים לי טוב": רק זה הטוב, וכל מה שבני האדם חושבים לטוב אינו אלא הבל ושווא. ליהודי טוב רק כשיש לו קרבת ה'. וכשמתרחקים מבורא עולם, זה הצער הגדול ביותר.

בחטא העגל ובחטא המרגלים התרחקנו מבורא עולם, ונסתלקה השכינה. וביום הכיפורים וט"ו באב בורא עולם חוזר אלינו אחרי הריחוק. ביום הכיפורים: "סלחתי כדבריך", חזרה השכינה. ובט"ו באב? אומר רש"י, שבו חזר הדיבור אל משה. כל השנים שמתו מתי מדבר לא היה הדיבור עמו בחיבה, ובט"ו באב חזר הדיבור בחיבה. אם כן, ט"ו באב ויום הכיפורים אינם סתם שני ימים שצורפו יחד. זו בדיוק התמה: קירוב אחרי הריחוק.

ומה לזיווגים?

ועכשיו נבין את הקשר לזיווגים. מי שיודע, בזוהר כתוב שמה שכתוב בפרשת בראשית, שאדם וחוה היו בתחילה אחד ואחר כך נפרדו, אינו סיפור נוסטלגי על מה שהיה פעם. אלא כל אדם ואדם: בשמים הייתה נשמה אחת, ירדה למטה ונחלקה לשתיים. ואחרי כך וכך שנים, כל אחד וחלקו, מוצאים זה את זה, והאדם נעשה שלם.

מה זו חתונה? קירוב אחרי ריחוק. ואין יום נפלא יותר לכך מט"ו באב ויום הכיפורים, כי זו בדיוק מהותם: קירוב אחרי ריחוק. בפסח אוכלים מצות, בסוכות יושבים בסוכה, והמצווה של ט"ו באב ויום הכיפורים היא זיווגים. לכן בנות ישראל יוצאות דווקא בימים האלה.

המקור לחידוש

ועכשיו נשאר להבין: מאיפה ידע רבי שבית המקדש ייבנה בט"ו באב? יש כאן מהלך היסטורי. בתשעה באב קרה חורבן, ובט"ו באב נתקן הקלקול של תשעה באב. בתשעה באב נסתלקה השכינה במדבר, ובט"ו באב חזר הדיבור. ופעם נוספת: בתשעה באב נחרבה ביתר, כפי שמונה המשנה בתחילת הפרק, ובט"ו באב ניתנו הרוגי ביתר לקבורה.

אם כן, הבית השני שחרב בתשעה באב, מתי ייבנה? בט"ו באב. זה פשוט. יש לנו כבר פעמיים בהיסטוריה שכל חורבן של תשעה באב נתקן בט"ו באב. כך יש מקור לחידושו של רבי צדוק: רבי לא המציא זאת. כל חורבן שקורה בתשעה באב נתקן בט"ו באב.

יום של ביטול גזרות

ואפשר להמשיך עוד. מבואר בדברי התוספות שלא רק כל חורבן נתקן בט"ו באב, אלא שבו גם מתבטלות גזרות. במדבר נגזרה גזירה על כל הדור שימותו במשך ארבעים שנה. ובט"ו באב האחרון לא רק שהחטא נתקן, אלא הגזירה עצמה התבטלה. הדור האחרון נשאר בחיים. ובט"ו באב התברר הדבר.

ושמעו דבר נפלא. בפרשת ואתחנן, שקוראים תמיד סמוך לט"ו באב, כתוב:

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. ה' אֱלֹקִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ דברים ג, כג–כד

מה הייתה "העת ההיא"? למה דווקא אז התחיל משה רבנו להתפלל להיכנס לארץ ישראל? מובא בשם הפני יהושע, על פי חשבון התפילות שהתפלל משה, שהוא התחיל להתפלל בט"ו באב. ולמה דווקא אז? משה רבנו ראה בט"ו באב שגזירה שהקדוש ברוך הוא גזר על ישראל יכולה להתבטל. אמר משה: כמו שביטלת את הגזירה על עם ישראל, גם אני רוצה שתבטל את הגזירה עליי. ולכן ביקש דווקא בט"ו באב להיכנס לארץ.

ומכאן דבר נפלא לכל יהודי שיש לו גזרות וצרות, שאינו יודע מה נגזר עליו: ט"ו באב הוא "העת ההיא". גם אם הגזירה נגזרה, גם אם היא חתומה, ביום הזה אפשר לבקש, והכל יכול להתבטל. ט"ו באב הוא יום מסוגל לביטול גזרות ולתיקון חורבנות.

ולפי זה נבין דבר נפלא בגמרא. הגמרא מביאה שישה טעמים לשמחת ט"ו באב. על פניו נראה שהיא אוספת כל מיני דברים: הותרו שבטים לבוא זה בזה, הותר שבט בנימין, ביטל הושע בן אלה את השומרים, כלו מתי מדבר, ניתנו הרוגי ביתר לקבורה, פסקו מלכרות עצים למערכה. אבל הפשט הוא שט"ו באב הוא יום המסוגל לביטול גזרות ולתיקון חורבנות. כשאתה רואה כמה ניסים קרו בו, זה מראה לך שזה סימן היום.

הרוגי ביתר: סימן ולא סיבה

ונביא דוגמה. שואל אחד מגדולי האחרונים קושיה עצומה. מה קרה בט"ו באב? ניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ומי שיודע היסטוריה יודע שזה היה כחמישים ושתיים שנה אחרי החורבן.

⚔️ ביתר

היה שם בר כוכבא, גיבור גדול, והרומאים לא יכלו לנצח אותו. כל מי שניסה להתקרב, לא הצליח. והיה שם רבי אלעזר המודעי, התנא, שהיה מתפלל על העיר בכל יום. יום אחד דיבר אתו כותי באוזנו, ובר כוכבא חשד בו שהוא מרגל לרומאים, והרג אותו. באותו רגע הקדוש ברוך הוא כעס עליו, ובא נחש והכישו. מה יעזור כל כוחך, כשהקדוש ברוך הוא גוזר?

הרומאים נכנסו לביתר והרגו את כולם. ולא רק זה: אף אחד לא נקבר. שבע שנים נשארו ההרוגים מוטלים על פני האדמה. אחרי שבע שנים מת המלך, והמלך החדש התיר לקבור את המתים. הגיעו לביתר, וראו נס עצום: כל המתים נשארו שלמים. עשו שמחה גדולה, ובירכו "הטוב והמטיב".

ושואלים: הגמרא אומרת "לא היו ימים טובים לישראל". מתי זה היה יום טוב? בזמן שבית המקדש היה בנוי, כשהיה כהן גדול ובת מלך. וכי משום כך שמחו בט"ו באב בזמן הבית, משום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, שהיה עשרות שנים אחרי החורבן? זה דומה לאדם שעושה מסיבה, ושואלים אותו: למה עשית מסיבה לפני עשרים שנה? והוא עונה: כי לפני חמש שנים נולדה לי בת!

בישיבות שואלים: זה סימן או סיבה? וכאן מתברר: הרוגי ביתר אינם הסיבה לשמחה. הם רק סימן. מאיפה יודעים שט"ו באב הוא יום גדול? כי כל חורבן שקרה בתשעה באב נתקן בט"ו באב. ביתר נחרבה בתשעה באב, וניתנה לקבורה בט"ו באב. השמחה היא שט"ו באב הוא יום שבו הקדוש ברוך הוא מתקן את כל החורבנות, וגם הבית השלישי ייבנה בו. וביתר היא הסימן לכך.

ומכאן נעבור לסוגיית "הטוב והמטיב", המזכרת שנשארה לנו מט"ו באב עד היום. אחרי שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, תיקנו חז"ל שכל יהודי, בכל פעם שהוא אוכל לחם, יברך "הטוב והמטיב". ואפילו כשאוכלים מזונות אומרים בברכה האחרונה "כי אתה ה' טוב ומטיב לכל". ביום הזה מתגלה טובו של האב, ושבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, והוא ייטיב לנו.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. גמרא תענית לא ע"א: "מכאן ואילך דמוסיף – יוסיף"; הטעמים לשמחת ט"ו באב.
  2. משנה, תענית ד, ו–ח; ברטנורא שם; רבי צדוק הכהן מלובלין: הבית השלישי ייבנה בט"ו באב.
  3. משנה, סוכה ג, יב: "שיהא יום הנף כולו אסור"; ובגמרא סוכה מא ע"א: "מהרה יבנה בית המקדש".
  4. שמות לב, ו; במדבר יג, לב: "ויוציאו דבת הארץ".
  5. החפץ חיים, הקדמה לספר חפץ חיים.
  6. מסילת ישרים, פרק א; תהילים עג, כח.
  7. רש"י, תענית ל ע"ב – לא ע"א, ודברים ב, טז–יז: חזרת הדיבור בחיבה.
  8. תוספות על ביטול הגזירה בדור האחרון במדבר.
  9. דברים ג, כג; חשבון תפילות משה רבנו, מובא בשם הפני יהושע (ברכות לב ע"א).
  10. מעשה ביתר, רבי אלעזר המודעי ובר כוכבא (ירושלמי תענית ד, ה; איכה רבה ב).
  11. ברכות מח ע"ב: "הטוב והמטיב".
▲
סיכום השיעור: ליל ט"ו באב - יום תיקון החורבנות