🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
אנו שמחים להיות שוב יחד בקו הנפלא של "כל תודה", ולהתחזק בענייני הודיה לקדוש ברוך הוא. כדרכנו בקודש, אנו פותחים בהודיה על כלל החסדים שעשה איתנו, עושה איתנו ויעשה איתנו - ובפרט, ממש עכשיו, סמוך לראש חודש אלול, ברצוננו לומר הודיה מיוחדת לבורא עולם על חודש אלול המיוחד והנפלא: ארבעים יום של רחמים וסליחות, ימים שניתן בהם להתרומם ולהשיג הרבה מאוד, והכל בחסד ורחמים ממנו יתברך לבניו היקרים והאהובים.
מניין השם "אלול"? כידוע, את שמות החודשים העלה עמנו מבבל - שמות שבמקורם אינם עבריים, ובגלות בבל קראו להם כך, וכך נשארו. אך יש עוד פירוש, שאולי הוא גם המשמעות האמיתית של השם, שגם הוא בא מארמית - שפת בבל. התרגום מתרגם, בעניין המרגלים ששלח משה רבנו לתור את הארץ, את הכתוב "וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ" - "וַיֵּעֲלוּן וְאַלִּילוּ יָת אַרְעָא". כלומר, המילה הארמית "אלל" פירושה: לחפש, לתור.
אלול, בארמית, הוא לשון חיפוש - לחפש. וזוהי כנראה המשמעות האמיתית של השם עצמו.
וזוהי באמת המשמעות של החיפוש שבחודש אלול: אנו מחפשים את דרכינו, מחפשים את מעשינו, כמו שכתוב: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'" (איכה ג', מ), פסוק שקראנו במגילת איכה לפני כחודש. וכשאנו מחפשים את מעשינו, נחפש גם את דרכנו - לא רק את המעשים.
וכשאנו בחודש אלול רוצים לדבר על הודיה לקדוש ברוך הוא, ניתן ללכת באותו כיוון בדיוק - "חיפוש ההודיה", חיפוש פשוט: איך אנו מודים, באיזו צורה אנו מודים?
האם כל ההודיות שלנו הן, בסופו של דבר, רק בשביל להשיג משהו? האם אנו באמת מודים כי אנו רוצים את קרבת ה' עצמה?
לפעמים אדם מודה לקדוש ברוך הוא, אומר תודה על ישועה וכדומה - אך כשמסתכלים על ההתנהגות שלו הכללית, רואים שזו לא ממש דרך של קרבת ה'. אולי הוא אינו עושה עבירות, אך זו אינה הנקודה המרכזית והעיקרית של ההודיה. או שרואים אותו מרבה בהודיה, אך פניו אינם שמחות - אינו שמח באמת. עיקר הלב של ההודיה הוא שאדם לא רק אומר אותה, אלא גם מרגיש אותה, וכשהוא מרגיש אותה - הוא אמור להיות שמח, להיות בן אדם אחר, גם ביראת שמים וגם בעבודת ה', וזה צריך להיות משולב בעניין ההודיה.
סיפר שכן שירד לבנק להפקיד צ'ק, ליד סוף היום, כשהבנק כבר סגור - כידוע, מפקידים היום על פי רוב במכונות. הוא הכניס את הצ'ק במכונה, אך זו לא קיבלה אותו: לא אישרה, לא הכניסה. הוא הכניס אותו שוב - הצ'ק לא נכנס. פעם שנייה, שלישית, רביעית - לא נכנס.
ואז אמר לעצמו: "אני פשוט אגיד תודה - אגיד תודה על העובדה שהצ'ק לא נכנס". התחיל לומר מזמורי תודה, ותוך כדי שהוא אומר, הוא מכניס את הצ'ק שוב - וכפי שבוודאי אתם מנחשים, כך היה: הוא עוד לא סיים לומר את המזמור, והצ'ק נקלט. פלא פלאים.
כמה שהודיה פותחת שערים - ואפילו פותחת מכונות ומסדרת את כל העניינים. ואף על פי כן, אנו כמובן מודים לקדוש ברוך הוא בכל מקרה, בכל מקרה - אך כשההודיה טהורה, בלי פניות, היא עוד יותר פותחת את השערים ומביאה ישועות.
רצון הוא לחפש את מעשינו בחודש הזה, חודש אלול, ולחפש את דרכינו - גם בעניין ההודיה. שתהיה הודיה שלמה, הודיה טהורה, לא "על מנת" ולא "בשביל" - ולא כדי שיראו אותה על פנינו, שיראו "כן, זה בן אדם של הודיה". אלא שרואים שהוא שמח, שהוא עובד את ה' - זהו הסימן להודיה שלמה וטובה, כמו שצריך.
יהי רצון שנזכה כולנו יחד לשנה שנשיר בה שיר חדש להקדוש ברוך הוא, יחד, במהרה בימינו. אמן.