🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
בקבלת התורה כתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר עָשֵׁן". מבאר הזוהר החדש, שיש כאן רמז לגנותם של עם ישראל: מה שכתוב שראו "את הקולות ואת הלפידים ואת ההר עשן" בא ללמד שעם ישראל לא היו צריכים להתמקד בדברים החיצוניים — בקולות, בלפידים, בהר עשן — אלא בעיקר שבתוכם.
מבאר פירוש זה, המובא בזוהר, בעל "דגל מחנה אפרים": היו צריכים להתמקד ב"אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ" — במעמד מתן תורה, פתח הקדוש ברוך הוא את הדיבור הראשון: "אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ". היו כאלה שלא התמקדו באנוכי, אלא התמקדו בדברים החיצוניים — אפילו במעמד הגדול ביותר בהיסטוריה של האנושות, מתנה עצומה כזאת מהקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא ידבר עם בני אדם — היו כאלה שלא ניצלו זאת כראוי, והתמקדו בדברים משניים, ביחס למאורע הגדול.
ובגלל זה, כך מתבאר, בסופו של דבר אירע חטא העגל — שהיו כאלה שהסתכלו על המרכבה, על הצורה של השור וכיוצא בזה, ומזה בסופו של דבר יצא אסון גדול. הנושא הזה — של אי-התמקדות בדברים העיקריים — הוא נושא כללי, השייך לכל אחד בחייו.
אנו חיים בעולם שיש בו המון דברים המסיחים מאיתנו את המחשבה. אפילו אדם העומד בתפילה — היצר הרע מגיע פתאום עם כל מיני מצוות ומעשים טובים לחשוב עליהם, אף שלא זה הזמן לכך. אדם צריך להתמקד בתפילה, בקשר עם הקדוש ברוך הוא, ודווקא עכשיו מגיעות מחשבות מסיחות, שמנסות למקד אותנו בדברים אחרים, ולא בעיקר.
גם באסון גדול בחייו של אדם — בחיים שלו, במה שלו — הוא מסיח את דעתו מהעיקר, מתמקד בדברים בצד ולא בעיקר. הדבר הקשה ביותר הוא לחשוב יותר ויותר על השם, שזה עיקר החיים בעולם. באמת זו איכות חיים — איכות חיים גבוהה. היום כולם מחפשים "איכות חיים". איכות החיים הגבוהה ביותר היא הקשר הישיר עם הקדוש ברוך הוא — אין חיים שמחים ממנו. ואנשים חושבים שדווקא דברים אחרים יביאו להם אושר בחיים, וזוהי הטעות — שהם מתמקדים בדברים שוליים.
אילו היו מתמקדים בנושא העיקרי — הכנסת הקדוש ברוך הוא ככל האפשר לחיים האישיים — היו שמחים יותר, ומרוויחים שני עולמות גם יחד.
כתוב בזוהר חדש, על הפרק האחרון בתהלים, שבו דוד המלך מונה תקיעת שופר, נבל וכינור, מחול, מנים ועוגב, צלצלי שמע וצלצלי תרועה — כל כלי הנגינה שבהם משבחים את הקדוש ברוך הוא — וכי צריך הקדוש ברוך הוא לכל אלה? אלא אמר דוד: כל מה שתשבחו לקדוש ברוך הוא בהני מיני זמר — אינו כלום, כאדם האומר לחברו: "עשה כך וכך, וכל מה שתעשה אינו כלום עד שתעשה דבר פלוני".
כך אמר דוד: כל ההילולים — התקיעה בשופר, הנבל והכינור, כל אלה — אינם כלום, אלא מה הוא ההילול הנעלה ביותר? מה שכתוב לבסוף: "כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ". כלומר, שתכלית ההילול הנעלה ביותר היא מה שאדם, בבחירתו, בכוח הנשמה שבו, מהלל ומשבח את השם יתברך.
כל הדברים החיצוניים, החוגגים — הם טובים, אך אינם העיקר. העיקר הוא הנקודה הפנימית: "כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" — הדבקות האמיתית שבין אדם להשם. וכל שאר הדברים חשובים, אבל אינם עיקר. יש להתמקד בדברים העיקריים, לא להסיח את הדעת. וזו עבודתו של היצר הרע כל הזמן — לנסות להסיח את דעתנו מן העיקר. אפילו הלומדים תורה ועובדים את הבורא, יש להם כל מיני דברים שקורים בבית המדרש, חדשות, וגם עניינים בחיים הפרטיים, שמנסים להסיח את דעתם מהעיקר — מהנושא הפנימי של "כל הנשמה תהלל יה": להודות להשם על חסדיו, להתקשר אליו, להגיש בקשה לפניו.
וזהו הלימוד ממתן תורה: שאפילו במעמד הגדול — יש אש, יש לפידים, יש קול שופר — צריך אדם להתמקד, להתמקד בעיקר, ב"אָנֹכִי השם אֱלֹקֶיךָ". זהו יסוד קבלת התורה, וזהו גם יסוד החיים בכללם: להתמקד באנוכי השם אלוקיך.