ידועה קושיית הבית יוסף: מדוע קבעו את חנוכה שמונה ימים? הרי הנס היה רק שבעה ימים. ביום הראשון היה בפך שמן מספיק ללילה אחד, ואם כן, בזה שהשמן דלק ביום הראשון לא היה נס.
על הקושיה הזו נאמרו תירוצים רבים מאוד. ואחד מהם הוא תירוצו של הסבא מקלם. הוא אומר שבאמת כל הטבע הוא נס. וכל ההבדל בין טבע לנס הוא רק שלטבע האדם מתרגל. משום שהוא רגיל אליו, הוא אינו מתפעל ממנו, ואינו שם לב לנס הנסתר שנמצא בתוך הטבע.
ניסים גלויים, לעומת זאת, באים לעתים רחוקות, והאדם אינו רגיל אליהם. לכן הוא מתפעל מהם ומתרשם. והתועלת הגדולה של הנס הגלוי היא, שמתוך ההתפעלות האדם מגיע פתאום לתובנה עמוקה:
מי שאמר לשמן וידלוק, הוא יאמר לחומץ וידלוק.
כלומר, האדם מבין שגם הטבע הוא נס, בדיוק כמו הנס הגלוי. וזו התשובה לשאלת הבית יוסף. גם מה שהשמן דלק ביום הראשון היה נס. אלא שרק על ידי הנס הגלוי של שאר ימי החנוכה התברר הדבר. לכן אנו מודים לקדוש ברוך הוא שמונה ימים: גם על הנס וגם על הטבע.
היסוד לרעיון הזה נמצא בדברי הרמב"ן בסוף פרשת בא:
ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם.
מבואר מדברי הרמב"ן שדווקא על ידי הניסים הגדולים והמפורסמים, האדם מתעורר לראות שבאמת כל הטבע וכל הבריאה כולה הם ניסים של הקדוש ברוך הוא. גם הניסים הנסתרים, שבדרך כלל איננו שמים לב אליהם, הם נס.
על פי זה מבאר הגאון רבי דוד כהן, ראש ישיבת חברון, בספרו על חנוכה, את מה שאנו אומרים בפיוט שאחרי הדלקת הנרות: "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים". לכאורה יש להבין: מה הדגש כאן? למה דווקא כאן קוראים לחשמונאים "בני בינה"?
אבל לפי מה שאמרנו, הדבר מובן היטב. החשמונאים ראו ניסים גלויים: את נס השמן ואת נס המלחמה. ועל ידי הניסים הגלויים הם התבוננו, והבינו שכמו שהנס נעשה בידי הקדוש ברוך הוא, כך גם הטבע הוא נס נסתר שנעשה בידיו. והנס הנסתר אינו פחות מן הנס הגלוי.
החשמונאים התבוננו והכירו שהכל, הכל, הוא נס. לכן נקראו "בני בינה". ומתוך הבינה הזו קבעו "ימי שמונה": שמונה ימים, כדי להכיר שגם היום הראשון, שבו השמן דלק כדרכו, היה נס.
ובנוסח "על הניסים" אנו אומרים: "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול". וצריך ביאור: מה פירוש "שמך הגדול"? ומה מיוחד בחנוכה, שדווקא בו אנו מודים ומהללים לשמו הגדול?
מבאר הרב דוד כהן על פי דברי הגר"א. הנהגת הטבע בעולם נקראת בשם "אלוקים". וכידוע, "אלוקים" בגימטריה "הטבע". בהנהגת הטבע הקדוש ברוך הוא אינו עושה ניסים גלויים, אלא פועל על ידי ניסים נסתרים. לעומת זאת, שם הוי"ה מורה על ההנהגה של הקדוש ברוך הוא בניסים גלויים.
במעשה של אליהו בהר הכרמל נאמר:
ומבאר הגאון מווילנה בתחילת ספר בראשית, שעם ישראל באותו דור האמינו בבורא עולם. אבל הבעיה הייתה שהם חשבו שה' עזב את הארץ, ונטש את העולם בידי המזלות. אחרי שראו את הנס בהר הכרמל, ואת שינוי הטבע, נפלו על פניהם והודו: "ה' הוא האלוקים". כלומר, גם בתוך שם "אלוקים", בתוך הנהגת הטבע, טמונה ונסתרת ההנהגה של שם הוי"ה. הקדוש ברוך הוא משגיח בפרטות ושומע את תפילת כל אחד מישראל.
וזהו באמת כל עניינה של ההודיה: להכיר בכך שהכל נעשה בידי הקדוש ברוך הוא, ושכל מעשי ה' הם ניסים שהוא עושה לנו מרוב אהבתו וחיבתו אלינו. כך אומרים במזמור לתודה: "דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹקִים". זה בדיוק העניין שדיברנו בו. בהודיה לה' אנו מודים על כל הניסים ועל כל הטבע, מתוך הכרה שגם הטבע הוא ניסים שהקדוש ברוך הוא עושה לנו.
ולפי זה מבואר נפלא הנוסח "להודות ולהלל לשמך הגדול". שמו הגדול של הקדוש ברוך הוא הוא שם הוי"ה, המורה על ההנהגה הניסית. בחנוכה נעשו לנו ניסים גלויים, ולכן אנו מודים לשמו הגדול. ומתוך ההודיה על הניסים הגלויים, אנו באים להודות גם על הטבע. וזהו הגילוי השלם של שמו: להכיר, להודות ולהלל ש"ה' הוא האלוקים".
יהי רצון שנזכה להודות ולהלל לשמו הגדול. להכיר שהעולם כולו, הכל הכל, הוא רק ניסים של הקדוש ברוך הוא. אין שום טבע ומנהגו של עולם. רק הקדוש ברוך הוא שולט, הוא מולך, והוא עושה את הכל, באהבה גדולה אלינו.