בכ״ח באדר נהגו יהודי מצרים לציין „פורים מצרים”, או „פורים אל־מצריין”, זכר להצלת הקהילה מגזרת אחמד פאשא בשנת רפ״ד. הסיפור מלמד כיצד זיכרון נס מקומי נעשה שער להודיה ציבורית ולביטחון בישועת השם.
בסידור הרוקח מובחנים שני ביטויים: „בשרו מיום ליום ישועתו” — בכל יום יש להתבונן ולספר ישועה חדשה; ו„בשרו מיום אל יום” — מן היום שבו אירע הנס אל אותו יום בשנה הבאה. העולם מספר מדי יום צרות; עבודת ההודיה מלמדת לחפש גם את החדשות הטובות של ההשגחה.
בספרים מובא שיום שנעשה בו נס נעשה מסוגל להתעוררות של ישועה גם בשנים הבאות. כאשר היום חוזר, איננו רק מציינים תאריך היסטורי; אנו משחזרים את ההודיה, מספרים לבנים ומעוררים את האמונה שהשם יכול להפוך גזרה לישועה.
יש שתי מחברות של תודה: האחת יומית — מה עשה לי השם היום; והשנייה שנתית — אילו ימים בחיי ובחיי הקהילה ראויים לציון קבוע.
בשנת רפ״ד שלט הסולטאן סולימאן ברחבי האימפריה העות׳מאנית. במצרים מינה את אחמד פאשא למושל. אחמד, שהיה בעל שאיפות שלטון, מרד בסולטאן והכריז על עצמו כשליט עצמאי.
אחמד ציווה על אברהם קסטרו, יהודי שהיה ממונה על המטבעה, להטביע מטבעות הנושאים את שמו של המורד במקום שמו של הסולטאן. קסטרו סירב להיות שותף במרד, נמלט לקושטא והודיע לסולימאן על המתרחש.
כאשר נודע הדבר לאחמד, ביקש לנקום לא רק בקסטרו אלא בקהילה היהודית כולה. הוא דרש סכום עצום של מאה וחמישים אלף זהובים עד כ״ח באדר, ואיים לפגוע ביהודים ולבוז את רכושם אם הכסף לא יימסר.
בכ״ז באדר התכנסו יהודי מצרים בבתי הכנסת. המבוגרים והילדים צמו, בכו והתפללו. באותו לילה התאגדו קצינים שנותרו נאמנים לסולטאן והחליטו לעצור את המרד. אחמד נאלץ לברוח, נתפס, והגזרה בטלה לפני המועד שנקבע לביצועה.
חכמי הקהילה תיקנו לקרוא בכל שנה את „מגילת מצרים”, ולציין את כ״ח באדר במשתה ובשמחה. כשם שבפורים נהפכה גזרת המן, כך ראו יהודי מצרים כיצד מי שביקש לפגוע בקהילה נפל והם יצאו מאפלה לאורה.
פורים מצרים מלמד שנס איננו מסתיים ביום שבו חלפה הסכנה. הביטוי „בשרו מיום ליום ישועתו” מטיל על הניצולים ועל צאצאיהם להפוך את הזיכרון לסיפור, את הסיפור להודיה ואת ההודיה למסורת חיה. קביעת יום שמחה משפחתי או קהילתי שומרת את החסד מן השכחה ומעניקה כוח גם בשעות קשות חדשות. כאשר אנו מזהים שהשם פעל בהיסטוריה שלנו ומספרים זאת בענווה, הלב מתמלא אמון ואהבה למי שממשיך לשמור על עמו מדור לדור.