לחזקיהו מלך יהודה נעשה נס עצום: מלאך ה' היכה ממחנה סנחריב 185,000 חיילים בלילה אחד, וניצלה הארץ. אמרו חז"ל: ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיהו משיח, נתמלאו כל התנאים - אלא שמידת הדין טענה: "חזקיהו שעשית לו כל הניסים הללו ולא אמר שירה, תעשהו משיח?!"
מן המדרש למדים: פעולתה של השירה היא "פרסומי ניסא" - הנס מתפרסם ונזכר לשנים רבות. מכיוון שחזקיהו פטר עצמו מלומר שירה משום ש"כבר מודעת זאת", מוכח שזו הסיבה שהיה עליו לומר שירה - כדי שיהיה "מודעת זאת בכל הארץ" - "יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹקִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם" (מזמור החנוכה).
הגר"א (מובא בפאת השולחן): "רוב טעמי התורה וסודות שירי הלוויים וסודות תיקוני הזוהר אי אפשר לידע בלעדיה [חוכמת המוזיקה], ויכולה להחיות המתים בסודותיה הגנוזים"; משה רבנו הוריד מסיני גם ניגונים.
מילים יבשות מעייפות מלחזור עליהן, אך שירה חוזרים עליה שוב ושוב בהנאה, גם כשיודעים אותה בעל פה.
שירה משפיעה על הרגש והלב יותר משכל בלבד - "וְהַשֵּׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" בחזרה, כמו ניגון החוזר, מחדיר את הדברים ללב.
"וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם" - לא שיר חד-פעמי שנזכר וחלף, אלא שירה שנתפרסמה בין כל בני הדור, וזמרו אותה בכל תפוצות ישראל. השירה החדירה את הנס עמוק בלב, עוררה את הרצון לעבוד את ה' בלב שלם - ומתעוררת אהבה אל ה'.
אין זה רק "כאילו" נעשו בריאה חדשה - הם באמת נעשו כך, השתחררו מדעת עבודה זרה. שירו להשם שיר חדש - תן לליבך להתבונן בניסי השם, ופרסם אותם, "מודעת זאת בכל הארץ".