כ״ו בניסן מובא כיום פטירת יהושע בן נון. דמותו נקשרת לנס שאין דומה לו: עצירת השמש לעיני ישראל. חז״ל מגלים שהמילה „דום” איננה רק פקודת עצירה; היא חושפת שהשמש הולכת בכוח שירתה.
בשולחן ערוך, ברשימת ימים שאירעו בהם צרות ונהגו יחידים להתענות, נזכר כ״ו בניסן כיום פטירת יהושע בן נון. הזיכרון מזמין ללמוד ממי שהכניס את ישראל לארץ והנהיגם באמונה.
במלחמת ישראל במלכי האמורי ראה יהושע שהיום מתקצר והמערכה טרם הושלמה. הוא קרא לעיני ישראל: „שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון”. השמש עמדה עד שנקם העם באויביו.
„וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו”.
יהושע י, יג–ידלכאורה היה יהושע צריך לומר לשמש „עצרי”. המילה „דום” פירושה לשתוק, כמו „וידום אהרן”. רש״י מביא מדרש שהשמש אמרה: אם אעמוד, מי יאמר שירה לבורא? כל עוד אני מהלכת אני מקלסת.
יהושע השיב שהוא יאמר שירה במקומה. לכן ציווה „דום” — הפסיקי לומר שירה; ממילא תעמדי, מפני שהילוכה קשור לקילוסה.
כל זמן שהשמש מהלכת היא אומרת שירה. יהושע לא ביטל את השבח; הוא קיבל עליו לשבח במקומה.
על פי רש״י ליהושע י, יבהרב מעביר את מדרש השמש אל חיי האדם. גם אנחנו רוצים ללכת, לגדול ולהתקדם. השבח וההודיה הם הדלק של התנועה: הם מחזירים חיות, פותחים את העין ומזכירים שיש טעם להמשיך.
כאשר האדם דומם לגמרי ואינו מזהה שום טובה, הוא עלול לעמוד במקום. הודיה אינה פותרת כל קושי, אך היא נותנת כוח לנוע בתוכו.
הרב מספר ששוחח עם הרב יעקב לוגאסי, מחבר סדרת הספרים „חי באמונה”, „חי בביטחון” ו„חי בשמחה”. לדבריו, הספר „חי בתודה” הופץ בכמות גדולה במיוחד. הציבור הרגיש שההודיה היא צורך חיוני.
הדור עמוס דאגות, מידע ותביעות. דווקא משום כך צריך מקור פשוט של חיות: לעצור ולספר מה השם כבר נתן היום.
השם „חי בתודה” מדויק: ההודיה איננה רק נימוס לאחר שהחיים הסתדרו, אלא דרך להיעשות חי. היא מציבה את האדם בקשר עם מקור חייו ומאפשרת לו לקבל כוח לצעד הבא.
יהושע עצר את השמש אך לא את השירה. הוא לקח את השירה על עצמו. מכאן אחריותו של האדם: לא להמתין שכל הבריאה תשיר עבורו, אלא לפתוח את פיו ולתת כבוד להשם.
ביום פטירת יהושע אפשר לבחור חסד אחד ולומר עליו שירה בקול. המילים מחברות את הלב למיטיב ומחזירות תנועה למקום שהיה תקוע.
„שמש בגבעון דום” מגלה שהשירה מניעה את השמש, ובהשאלה גם את האדם. יהושע לא ביקש עולם נטול שבח; הוא הבטיח לשיר במקום השמש כדי שהישועה תושלם.
הודיה נותנת חיות מפני שהיא מחברת אותנו למקור החיים. כשאדם מספר את חסדי השם, הוא אינו רק מביט לאחור; הוא מקבל כוח ללכת קדימה. מן החיבור הזה נולדת אהבת השם שמלווה כל צעד.