🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ההקדמה לחסד הגדול הזה הייתה יציאת מצרים: על ידי שהוציא הקדוש ברוך הוא את עם ישראל ממצרים, הכין אותם למעמד הגדול של מתן תורה - כמו שאמר ה' למשה: "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה" - זו הייתה מטרת יציאת מצרים. אדם שאינו מתבונן בחסד התורה, הוא כפוי טובה, שאינו מכיר בערך הזכות לשרת לפני אדון הכל.
הרבה אנשים ממהרים בסוף התפילה, אומרים "עלינו לשבח" בלי להתבונן, אך זו בעצם עצת היצר הרע. כתוב בספרים שרוב השפע יורד בזמן אמירת "אשרי", "למנצח" ו"ובא לציון" - זה נקרא במקובלים "ירידת השפע".
שיא השפע הוא דווקא ב"עלינו לשבח" - זו החותמת שגורמת לכל השפע להגיע למקום הנכון. על ידי אמירת "עלינו" בכוונה, מסתלקים כל כוחות הטומאה המעכבים את קבלת התפילה. וכן יהושע תיקן תפילה זו כשכבש את יריחו - אמרו "עלינו לשבח" שבע פעמים ישר והפוך, ובזכות אמירה זו נפלו חומות יריחו.
מונח ב"עלינו לשבח" יסוד: אנו מודים לקדוש ברוך הוא "שֶׁלֹּא עָשָׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת... שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקֵנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם" - שבח על שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה. מתי שמשתחווים ומודים לפני מלך מלכי המלכים על כך, נופלים כוחות הטומאה, ומזה יש ירידת שפע.
לא רק בעת אמירת "עלינו" צריכים להתבונן בזה, אלא בכל יום - בברכת "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" צריך לשמוח שהוא יהודי. התבוננות בחסד התורה עוזרת לקיים אותה מתוך שמחה והתלהבות, ולא מתוך התיישנות. חודש ניסן הוא חודש התחדשות: כשמגיע קרוב לפסח ומתבוננים בחסד יציאת מצרים, האדם מתחדש מתוך שמחה.
כמו שרש"י מביא: "שנכנס אדם בשמחה" אינו רק באדר, אלא גם בניסן - ועיקר השמחה שהקדוש ברוך הוא בחר בנו ולקח אותנו מכל העמים. זו עיקר שמחת היהודי, והיצר הרע יודע זאת ומנסה למנוע מאיתנו את ההתבוננות בה. יש להתמקד ולהכניס שמחה בליבנו על שבחר בנו ה', ובכך נחגוג את חג הפסח מתוך שמחה וחדוות הלב.