אנו עומדים בערב שבת פרשת לך לך, לפני י"א בחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו. ורחל אמנו זכתה למה שלא זכה אף אדם בכל התורה כולה: התורה מספרת רק עליה שהציבו מצבה על קברה.
חפשו בכל התורה, ולא תמצאו קבר עם מצבה. האבות קברו את מתיהם במערות וכדומה. האדם היחיד בתורה שקיבל קבורה עם מצבה, כדי שיידעו היכן הוא קבור, הוא רחל אמנו:
ומה מיוחד ברחל? כך כתב בעל ה"שפתי כהן" בפירושו על התורה:
רחל אמנו היא אם של כולנו. אף שרק שני שבטים נולדו ממנה, הרי בזכותה, שמסרה את הסימנים ללאה אחותה, נולדו כל השבטים. היא אם של כולנו, והיא עומדת ומתפללת לפני הקדוש ברוך הוא על בניה.
ומהו "עד היום"? מבואר בספרים: להורות שעניין הקבורה הזו יהיה גם לעתיד, "עד היום" הידוע, יום הגאולה.
הקדוש ברוך הוא לקח מקום מסוים וייעד אותו: זה מקום לתפילה. כאן התפילה מתקבלת הרבה יותר מבמקום אחר. ועל זה אנו צריכים להודות מאוד לקדוש ברוך הוא, שנתן לנו מקום שבו התפילה מתקבלת.
ונספר שני מעשים, שמראים עד כמה התפילה בקבר רחל מתקבלת.
מעשה ביהודי שלקה לפני כמה שנים בדלקת בגופו. בתחילה הלך לרופא רגיל, שנתן לו כמה תרופות, והן לא עזרו. הלך לרופא מומחה, ואף הוא ניסה תרופה זו ותרופה אחרת, ושום דבר לא הועיל. הדלקת התפשטה והלכה, עד שהחליט הרופא שאין ברירה: ישר לבית החולים.
בבית החולים בדקו ואמרו שהמצב חמור מאוד, ושיש צורך באשפוז ממושך, של שבוע לפחות. אלא שלא הייתה באותו יום מיטה פנויה במחלקה. אמרו לו ללכת הביתה, וביום ראשון יזמינו אותו לאשפוז של שבוע, ואחר כך יצטרך להמשיך בטיפול כמה חודשים.
הוא נבהל מאוד. כל כך הרבה זמן באשפוז, בגלל דלקת, ועם כל הטיפולים שתכננו לעשות לו. חשב מה אפשר לעשות, והחליט: ביום חמישי ייסע לקבר רחל.
נסע לקבר רחל, והתפלל שם מעומק לבו. הוא ידע שעל פי דרך הטבע הוא הולך להיות מאושפז. והתפלל מאוד. בדרך חזרה הביתה הרגיש משהו מוזר בגופו. לא ידע בדיוק מה קרה, אבל משהו השתנה. שם משחה, הלך לישון, ובבוקר הרגיש הרבה יותר טוב. קנה עוד משחה, והנה הוא מתרפא, מתרפא, מתרפא.
ביום ראשון, היום שבו היה אמור להתאשפז, הדלקת כמעט נעלמה. הלך לרופא ליתר ביטחון ושאל: האם צריך להתאשפז? הרופא הסתכל ואמר: אין למה. הכל נעלם. הלך גם לרופא המומחה, ושאל אותו: ביום רביעי שאלתי אותך אם יש סיכוי לטפל בזה בלי בית חולים, ואמרת לי שאין שום סיכוי. ראה, הכל נעלם! הסתכל הרופא ואמר: באמת, דבר מדהים. הוא לא רצה, כמובן, לומר שיש בורא עולם שהכל יכול, אבל הודה בעצמו שהדבר מוזר מאוד: איך דבר ששום טיפול לא הועיל לו, התרפא פתאום בקלילות, תוך זמן קצר, כלא היה.
מעשה נוסף, לפני כחודש ימים, באדם שהיה לו חום שלא ירד. יום אחרי יום, חום. הלכו לרופא, שנתן טיפול ושלח לצילום כאן ולצילום שם. לא גילו דבר. ניסה טיפול נוסף, ושום דבר לא התגלה, ולא ידעו למה. שלח אותו לבית החולים ליום אחד. גם שם ניסו טיפול, ולא עזר. עוד צילום, ושום דבר לא מגלים.
ביום שישי אמר הרופא: אין מנוס, צריך ללכת לאשפוז ממושך, אולי חודש שלם, עד שיזהו בבית החולים ממה נובע החום. אי אפשר להשאיר אדם עם חום כזה. מה עושים כשאין ברירה? אבל יש מקום שבו אפשר לבטל הכל: "מצבת קבורת רחל עד היום".
עלו לקבר רחל, באותו יום שהיה גם יום של טרדה עצומה, והתפללו לקדוש ברוך הוא: מי שענה בפעם שעברה, יעזור גם היום. וברוך ה', לאחר כמה ימים נעלם החום כלא היה. למה בא, לא יודעים. ולמה הלך, לא יודעים. הלך, ולא חזר.
נתן לנו הקדוש ברוך הוא מקום נפלא, מקום תפילה: "מצבת קבורת רחל עד היום". ובשבת, כשכולנו מדברים על רחל אמנו, נודה לקדוש ברוך הוא שנתן לנו מקום כזה. כמו שאמר הרב יוסף שלום אלישיב: ללמוד אפשר גם במקומות אחרים, אבל תפילה בקבר רחל מתקבלת יותר מבכל מקום.
וכמה עלינו להודות לקדוש ברוך הוא שהיום אפשר להגיע לשם בקלות. מי שיקרא בספר "ימי שמואל" יראה איך פעם, כדי להגיע לשם, היה צריך לעלות על אוטובוס של ערבים הנוסע לחברון, ולרדת לבד בבית לחם, להיות לבד בין כולם, ולהתפלל לבד. לא היו הרבה אנשים שעלו. והנה היום, הקדוש ברוך הוא עזר, וכל מי שרוצה יכול להגיע מהר ובקלות.
ונאמר בשם גדולי ישראל: אמנם תפילה אפשר להתפלל בכל מקום, אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה מהאדם התעוררות מיוחדת. והתעוררות מיוחדת בתפילה פירושה, או תפילה גדולה מאוד, או שאדם נוסע במיוחד כדי להתפלל. ולאן ניסע, אם לא למקום שהקדוש ברוך הוא בעצמו ייעד לתפילתם של ישראל, "מצבת קבורת רחל עד היום"?
אז בשבת נודה לקדוש ברוך הוא על המקום הנפלא שנתן לנו להתפלל, המקום שבו התפילות מתקבלות, ועל כך שברוך ה' היום אפשר להגיע אליו בקלות ובמהירות. יהי רצון שיתקבלו תפילותינו תמיד ברצון לפני אבינו הטוב והמטיב.