🍇 טעם אכילת פירות בט"ו בשבט

מאין בא המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט ומתי התחיל, איך הוא קשור להתעוררות ארץ ישראל, שלוש מכות ושלושה חגים, ולמה ההודיה על פירות העבר היא העת הרצויה לבקש על פירות העתיד
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

ט"ו בשבט בחוץ לארץ?

נפתח בשאלה ששואלים רבים: ט"ו בשבט הוא יום טוב של ארץ ישראל, יום שבו מתחילים פירות הארץ לפרוח. אם כן, מה עניינו של יהודי בחוץ לארץ לחגוג אותו? את השאלה הזו שאל רבי צדוק הכהן מלובלין. אבל השאלה עתיקה יותר, וכבר הזוהר הקדוש שואל כעין זה על פסוק בתורה:

וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ דברים ח, י

"הארץ הטובה" בכל מקום בתנ"ך פירושה ארץ ישראל. כך גם בקריאת שמע: "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה". ואם כן שואל הזוהר: יהודי שנמצא בחוץ לארץ, למה עליו לברך ברכת המזון ולהודות "על הארץ הטובה"? הרי הוא אוכל מפירות ארץ אחרת!

ומתרץ הזוהר: כל השפע האלוקי מגיע דרך ארץ ישראל. דרך ארץ ישראל הוא יורד, ומשם הוא מתפשט לכל העולם.

🌍 הצינורות של שלמה המלך

ומסופר על שלמה המלך, החכם מכל אדם, שהיה יודע היכן עוברים ה"צינורות" שדרכם יורד השפע מארץ ישראל לכל ארץ וארץ. והיה נוטע עץ בדיוק במקום הצינור המוביל לאותה ארץ, וכך היו צומחים בארץ ישראל גם עצים של ארצות רחוקות, כמו עץ הקפה שגדל בארצות רחוקות מאוד.

אם כן, גם כשאתה בחוץ לארץ, אתה יכול להודות על ארץ ישראל. ואומר רבי צדוק: אותו דבר בט"ו בשבט. אף שהוא יום של ארץ ישראל, גם בחוץ לארץ יכולים לחגוג, מכוח השפע שיורד לארץ ישראל ומשם לכל העולם.

רבי אביגדור מילר וחסדי ה'

חלק גדול ממה שנאמר על חסדי ה' שבפירות מקורו בדבריו של רבי אביגדור מילר. הוא היה רב גדול בארצות הברית, והעמיד תלמידים רבים מאוד. וכל חייו לא רק דיבר על חסדי ה', אלא חי אותם. בכל דבר שהיה רואה, היה חי את חסדי ה'.

🕯️ למנות חסדים עד הרגע האחרון

תלמיד שלו סיפר: כמה ימים לפני פטירתו, התחיל רבי אביגדור למנות את כל החסדים שעברו עליו מאז שנולד ועד אותו יום. שאלו אותו תלמידיו: מה העניין? אמר להם: כתוב "ואהבת את ה' אלוקיך... ובכל נפשך", ודרשו חז"ל: אפילו נוטל את נשמתך. צריך לאהוב את ה' גם כשהולכים מן העולם. איך אוהב אותו ברגע כזה? התחלתי למנות חסדים, מאז שנולדתי ועד היום. וכך הלך לעולמו.

💍 הקביעות בחתונות

עוד סיפור: פעם ישב בחתונה של אחד מנכדיו. ניגש אליו נכד אחר, ששמח למצוא סוף סוף זמן לשאול את סבו שאלות בלימוד. שאל אותו הסבא: האם זה דחוף? ענה הנכד: לא דחוף. אמר לו: אם כך, עדיף אחר כך. תמה הנכד: אבל אין כאן ספרים, אתה לא לומד עכשיו. אמר לו רבי אביגדור: יש לי קביעות בחתונות. קביעות להודות לקדוש ברוך הוא על כל הבנים והנכדים, שכולם הולכים בדרך הישר. ואם אין משהו דחוף, חבל לבטל את הקביעות הזאת.

דבריו על חסדי ה' בפירות תורגמו מאנגלית, נערכו, נוספו להם סיפורים מגדולי ישראל, והם נאספו בחוברת "פירות הילולים". שם מבואר כל דבר: הקליפה, הזרעים, הגבעול, הצבעים. ונביא כאן דוגמה אחת.

האריזה שמשנה את צבעה

שאלה קלאסית לשאול את הילדים בט"ו בשבט: מתי הפירות משחקים מחבואים?

לכל פרי במשך חייו יש שלושה צבעים. נניח את התפוז, הנפוץ מאוד. בתחילה הוא ירוק. לאחר מכן כתום זוהר, שאפשר לראות אותו למרחקים. ובסוף צבע שחור אפור, שאף אחד לא רוצה לגעת בו. וכל צבע הוא בדיוק הצבע הטוב ביותר שיכול להיות.

כשהוא ירוק, בוסר, הוא אינו ראוי למאכל. אם תאכל אותו, הוא מלא חומציות, זה לא בריא בכלל. מה עשה בורא עולם, שמרחם עלינו ואינו רוצה שהקיבה שלנו תתקלקל? צבע אותו ירוק. ומה יש בצבע הירוק? פשוט לא רואים את הפרי, הוא מתחבא בין העלים. כמו שמדי חיילים ירוקים, כדי להסתתר בין העשבים. מי שיש לו עץ בחצר ומחפש בו פרי ירוק, יודע כמה זמן לוקח עד שמוצאים אותו. למה? כי עכשיו לא טוב לאכול אותו. עכשיו זמנו להתחבא.

הגיע הזמן, הוא בשל וטוב, ובורא עולם רוצה שתיקח אותו. שם לו צבע שרואים מרחוק. הצבע הכתום הזה זוהר, ורואים אותו ממרחק עצום. כאילו הוא אומר: עכשיו הזמן לאכול אותי, אני בשל וטוב, בוא תאכל אותי בשמחה. ולאחר מכן, כשהוא מתקלקל, עשה לו בורא עולם צבע דוחה, שחור אפור, שאף אחד לא ירצה לגעת בו.

ונשאלת שאלה: האם יש בית חרושת בעולם שיכול להמציא אריזה שתשנה את צבעה לפי מצב התוכן? קופסת חלב, שלפי צבעה תדע אם החלב בתוכה טוב? אולי בטכנולוגיה מסובכת, באלקטרוניקה, במחיר עצום. ובורא עולם יצר קופסה משוכללת ביותר, שמודיעה לך מה המצב בתוכה. אנחנו אפילו לא חושבים על זה. אנו מסתכלים על העגבנייה ויודעים, לפי האריזה, אם היא טובה או לא. אין בית חרושת שיכול להמציא דבר כזה. זה בית החרושת של בורא עולם.

וכשתופסים את העיקרון, רואים שיש סיבה לכל דבר. למשל, למה לתפוח אדמה, שגדל מתחת לאדמה, יש קליפה בצבע עמום, ואילו לתפוח העץ יש צבע יפה ומושך? שום דבר אינו במקרה.

ארבע מאות שנה של מנהג

ועכשיו לשאלה העיקרית: למה אוכלים פירות בט"ו בשבט? קודם כל נבדוק: מתי התחיל המנהג?

המנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט מופיע לראשונה בספרים שנדפסו בתקופת האר"י ז"ל והבית יוסף, ובהם המחזור "מעגלי צדק", שבו נאמר שמנהג לקנות כל אחד לביתו ביום זה מעט מכל פרי ופרי שימצא. וכן בספר "תיקון יששכר" לרבי יששכר בן סוסן:

ט"ו בו ראש השנה לאילנות, והאשכנזים ישמרם צורם ויחיים נוהגים להרבות במיני פירות אילנות לכבוד היום.
"תיקון יששכר"

זהו המקור הקדום ביותר שיש בידינו, מלפני יותר מארבע מאות שנה. בספרים שלפני כן לא מצאנו כלום. נכון שט"ו בשבט נזכר במשנה כראש השנה לאילן, אבל לא נזכר שעשו בו שום פעולה מיוחדת.

דבריו של "תיקון יששכר" הועתקו לאחר מכן בכל האחרונים: המגן אברהם, אליה רבה, פרי חדש, כנסת הגדולה והמשנה ברורה. כולם כותבים שנוהגים להרבות במיני פירות של אילנות בט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם את הברכות הראויות להם, "ומנהג יפה הוא". ובספרי המוסר שיבחו את המנהג, וכתבו להיזהר לברך על הפירות בט"ו בשבט, כי מנהג ותיקין הוא.

כשארץ ישראל מתעוררת

מכאן דבר מעניין: בכתבי האר"י ז"ל המנהג אינו מופיע, וגם לא בבית יוסף. מיד לאחר מכן מתחיל המנהג להופיע. ואף שאין לנו בזה ידיעה ברורה, הדבר מתאים מאוד, כי זו בדיוק התקופה שבה מתחילה ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל.

בתקופת הבית יוסף והאר"י ז"ל נוסד בצפת יישוב יהודי גדול מאוד. ישבו שם המון גדולי ישראל באותה תקופה: הבית יוסף, האר"י, רבי שלמה אלקבץ, רבי חיים ויטאל, האלשיך, הרדב"ז. עד היום, מי שמגיע לצפת רואה שכולם קבורים שם, כולם מאותה תקופה. היו אחר כך ירידות ועליות, אבל אז התחילה התעוררות מסוימת לכיוון ארץ ישראל.

ולא פלא. ט"ו בשבט הוא בעיקר יום של ארץ ישראל. כשמתחילה ההתיישבות בארץ, מתחיל גם המנהג של ט"ו בשבט. הדברים הולכים יחד. וגם בסידור רבי יעקב עמדין מובא שמנהג זה נהג בארץ ישראל, ולפי זה נראה שהמנהג התחיל בארץ ישראל בתקופת האר"י.

קודם צריך שתהיה התעוררות בארץ ישראל, ומשם היא מתפשטת לכל העולם כולו. כמו שאמר הזוהר: השפע יורד לארץ ישראל, ומשם לכל העולם.

בכף החיים מוסיף שיש נוהגים לעשות לימוד באותו לילה: לומדים משנה או זוהר על כל פרי, ואחר כך מברכים עליו. ויש שנוהגים בסדר "פרי עץ הדר", ועל כל פרי ופרי קוראים מדרשים וזוהר, סדר שנמשך שעות ארוכות. ומי שאינו נוהג כך, יכול למלא את שולחן ט"ו בשבט בהתבוננות בחסדי ה' שבכל פרי: פעם בקליפה, פעם בגרעין, פעם בזרעים. לספר לילדים, לשאול אותם חידות, ולהודות.

שבטי קה ושלוש המכות

ועכשיו קצת רמזים. בספר "תולדות יצחק" כתב על הפסוק:

שִׁבְטֵי קָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם ה' תהלים קכב, ד

"שבט קה", שבט וט"ו בו, הוא זמן עדות לישראל להודות לשם ה'.

ועוד ורט נאה שהולך הרבה: ט"ו בשבט מן התורה מניין? מפרשת השבוע, פרשת בא. התורה מחלקת את עשר המכות: שבע בפרשת וארא, ושלוש בפרשת בא. ובעלי הרמזים אומרים: "בא" בגימטריה שלוש. ודבר מעניין מאוד: שלוש המכות האלה הן כנגד שלושה חגים שיש לעם ישראל.

נתחיל מהסוף. מכת בכורות הייתה בליל ט"ו בניסן. וכתוב בחז"ל, ורש"י מביא זאת, שכל מכה נמשכה חודש: עשרים וארבעה ימים היה מתרה בהם, ושבוע אחד הייתה המכה. נלך חודש אחורה: מכת חושך יוצאת בט"ו באדר. ועוד חודש אחורה: מכת ארבה, בט"ו בשבט.

נגוף למצרים

ארבה אכל את כל פרי העץ.
חושך כיסה את מצרים.
בכורות: מתו בכורי מצרים.

ורפוא לישראל

ט"ו בשבט: מתחילים פירות העץ לצמוח.
פורים: "ליהודים הייתה אורה".
פסח: "בני בכורי ישראל".

כנגד מה שהארבה אכל את כל פירות העץ של מצרים, נותן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל מתנה: בט"ו בשבט מתחילים כל הפירות בארץ ישראל לצמוח.

ארץ שבה הכל מתחיל בט"ו בשבט

ודרך אגב, מי שמכיר חקלאות יודע: ט"ו בשבט בארץ ישראל "עובד". כמעט אין פרי בארץ ישראל שחונט מתשרי ועד ט"ו בשבט. לא פירות חורף ולא פירות קיץ. מט"ו בשבט מתחילים. השקדייה פורחת, והשסק הוא מן הראשונים, ולפעמים, אחרי שנה מעוברת, הוא אף מקדים לפרוח לפני ט"ו בשבט, כי פריחתו תלויה בעונות השמש ולא בתאריך העברי. האתרוגים, לעומת זאת, נשארים על העץ זמן רב ואינם נופלים.

ויש לזה נפקא מינה להלכה. פרי שחנט מא' בתשרי עד ט"ו בשבט שייך לשנה הקודמת לעניין מעשרות, ומי שמפריש מעשרות צריך לדעת לאיזו שנה הוא שייך: מעשר שני או מעשר עני. בארץ כמעט אין בעיה כזו, כי אין חנטה עד ט"ו בשבט. בט"ו בשבט מתחילים ממש הפירות בארץ ישראל לפרוח. זה לא רק שיר, זה אמיתי.

ההודיה על העבר מצמיחה את העתיד

ועכשיו לטעם המנהג, מתוך ספר "תורת אמת" לרבי יהודה ליב איגר מלובלין. הוא היה מצאצאי רבי עקיבא איגר, ודבק בדרך החסידות. וכך כתב:

על ידי שאדם מתענג במה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ומשבח ומקלס להשם יתברך, יגיע מזה תענוג להשם יתברך... ולזאת בט"ו בשבט, שבו מתחדש האילן לגדל פירות לצורכי האדם, מנהג ישראל לאכול פירות ביום זה, לשבח ולקלס להשם יתברך על העבר, על הפירות שגדלו כבר. ובכוח זה יתחדש הכוח והשרף באילנות, שיוציאו את פריים בטוב טעם, ויפריחו פירות טובים ושמנים ומתוקים לצורכי האדם.
רבי יהודה ליב איגר מלובלין, "תורת אמת"

אין חובה שכל אדם יאכל פרי עץ. ייתכן שאדם יעבור זמן רב ולא יאכל פרי. ולכן נהגו ישראל לאכול פירות דווקא ביום הזה, ולהודות עליהם.

הוא אומר כאן יסוד נפלא. היום מתחילה התחלה. העצים היו רדומים כל החורף, ועכשיו כולם מתחילים להתעורר לקראת הקיץ, ולאט לאט לפרוח. כמו שהגמרא אומרת: בט"ו בשבט יצאו רוב גשמי השנה, ועלה השרף באילנות. אתה רוצה שתהיה לך שנה טובה, פירות טובים? מה תעשה? קח את הפירות, והודה לבורא עולם על מה שכבר היה. זו סגולה נפלאה שגם בשנה הבאה יצמחו פירות נפלאים.

ואת היסוד הזה של רבי יהודה ליב איגר אפשר לומר בכל שמחה: בגיל שישים, שבעים, שמונים. אתה רוצה שהעסק ימשיך להצמיח? קח את העבר, והודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שהיה. זו הסגולה הטובה ביותר שימשיך הלאה.

קושיה עצומה: התפילה על האתרוג

ומכאן תירוץ לקושיה נפלאה. היום בכל מקום בארץ ישראל נפוץ המנהג להתפלל בט"ו בשבט על האתרוג. הבן איש חי אף חיבר נוסח של תפילה כזו, והיא מופיעה בסידורים רבים. ויש גם תפילה ארוכה ויפה על כל הפירות בכלל.

אבל צריך לשים לב: ט"ו בשבט הוא ראש השנה לעניין מעשרות. מתי נידונים על העצים? המשנה השנייה במסכת ראש השנה אומרת: בעצרת על פירות האילן. שבועות הוא יום הדין על הפירות. ויש שנתנו בזה עוד טעם, הקשור לעצים שהיו בהר סיני בשעת מתן תורה.

ולכן היו רבנים שאמרו: התפילה הזאת, מצטערים, טעות ביסודה. יפה מאוד ונחמד מאוד להתפלל על האתרוג, אבל זה לא התאריך. בשבועות דנים על הפירות. רוצה להתפלל על האתרוג? התפלל בשבועות! מה אתה מתפלל בט"ו בשבט?

העת הרצויה ביותר

אבל לפי דברי רבי יהודה ליב איגר, הדברים מתיישבים. מבואר בחוברת "פירות הילולים" יסוד שנקרא "המפתח לשערי השפע והברכה": ההודיה שלנו על הפירות מביאה שפע של פירות חדשים לעולם. הקדוש ברוך הוא מקבל נחת רוח גדולה מהכרתנו בטובו, ודבר זה פותח את שערי השפע והברכה, כי רצונו יתברך להיטיב.

וכך כתב ספר החינוך במצוות ברכת המזון. ודרך אגב, זו מצווה ת"ל בספר החינוך, ראשי תיבות "תודה לה'":

ידוע הדבר ומפורסם כי השם ברוך הוא פועל כל הנמצא, וברא האדם והשליטו על הארץ... ומידותיו ברוך הוא שהוא רב חסד, וחפץ בטובת בריותיו, ורוצה בהיותם ראויים וזכאים לקבל טובה מאיתו... אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו ברכותיו. ואחר ההזכרה וההודאה לפניו, מבקשים ממנו מה שאנו צריכים... וזהו שאמרו: הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים.
ספר החינוך, מצוות ברכת המזון

על ידי שאתה מודה לבורא עולם, אתה גורם שימשיך להשפיע עליך עוד ברכה. ולפי זה, מבואר היטב מה שמובא בספרים שט"ו בשבט הוא זמן רצון להתפלל על פירות השנה הבאה. התפילה הרצויה ביותר היא זו הנאמרת מתוך הכרה נרגשת בטוב ה' יתברך.

אמת שהעם טועה כשהוא חושב שט"ו בשבט הוא יום הדין לאילנות. אבל מכל מקום, הוא הזמן הרצוי ביותר לבקש על הפירות שיתברכו. בשבועות, יום הדין, אתה רק בוכה ומבקש. לעומת זאת בט"ו בשבט, כשאתה שמח ומודה לקדוש ברוך הוא על כל הפירות, הלב פתוח, וזו עת רצון נפלאה לבקש מבורא עולם שימשיך להשפיע. התפילה על האתרוג בט"ו בשבט תתקבל הרבה יותר.

הכלל לכל החיים

וזה טוב לכל דבר: לכל שמחה, לכל יום הולדת, לכל אירוע. תמיד זכור את הכלל: כאשר אתה מודה על העבר, זו הסגולה הטובה ביותר שימשיך גם בעתיד.

זהו ט"ו בשבט. מודים על כל פירות השנה שעברה. מביאים כל מה שרק אפשר מפירות השנה שעברה: אתרוגים ואגוזים, שקדים ורימונים. ועם כל פרי אתה מודה לקדוש ברוך הוא על העבר. וזה יפתח שגם בשנה הבאה יימשך השפע, ויושפע שפע רב בכל העולמות, בעזרת ה' יתברך.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. דברים ח, י: "וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה".
  2. הזוהר הקדוש: השפע יורד דרך ארץ ישראל לכל העולם; ושאלת רבי צדוק הכהן מלובלין על ט"ו בשבט בחוץ לארץ.
  3. המסופר על שלמה המלך ונטיעותיו.
  4. סיפורים על רבי אביגדור מילר, מפי תלמידיו; וחוברת "פירות הילולים" על פי דבריו.
  5. מחזור "מעגלי צדק"; ספר "תיקון יששכר": המקור הקדום למנהג אכילת הפירות.
  6. מגן אברהם, אליה רבה, פרי חדש, כנסת הגדולה, משנה ברורה (אורח חיים קלא): "ומנהג יפה הוא".
  7. סידור רבי יעקב עמדין; כף החיים: מנהגי ליל ט"ו בשבט; סדר "פרי עץ הדר".
  8. ספר "תולדות יצחק": "שבטי קה עדות לישראל להודות לשם ה'" (תהלים קכב, ד).
  9. רש"י, שמות ז, כה: כל מכה נמשכה כחודש.
  10. גמרא, ראש השנה יד ע"א: "יצאו רוב גשמי שנה".
  11. רבי יהודה ליב איגר מלובלין, "תורת אמת".
  12. הבן איש חי: נוסח תפילה על האתרוג בט"ו בשבט.
  13. משנה, ראש השנה א, ב: "בעצרת על פירות האילן".
  14. ספר החינוך, מצוות ברכת המזון; גמרא, יבמות סד ע"א: "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים".
▲
סיכום השיעור: טעם אכילת פירות בט"ו בשבט