שאלנו שאלות על ט"ו באב, ועכשיו נתחיל לענות. המשנה במסכת תענית אומרת: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהם בנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים". ומביא התנא פסוק מפורש:
מה הם שני הימים האלה? מסביר התנא: "ביום חתונתו – זו מתן תורה, וביום שמחת לבו – זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו".
אבל איפה כתוב כאן יום הכיפורים וט"ו באב? מבאר הברטנורא: "יום חתונתו" זה מתן תורה, כלומר יום הכיפורים, שבו ניתנו הלוחות האחרונים. ו"יום שמחת לבו" הוא בניין בית המקדש, וגם זה, לדבריו, ביום הכיפורים. אבל זה מוזר וקשה מאוד: כתוב "ביום" ושוב "ביום", משמע שני ימים. אז איזה יום הוא "יום שמחת לבו"?
בא רבי צדוק הכהן ואומר פירוש נפלא: "וביום שמחת לבו – זה בניין בית המקדש שייבנה". הכוונה שבט"ו באב ייבנה בית המקדש השלישי. המשיח יכול לבוא בכל יום, אבל בית המקדש השלישי, מתי ייבנה? בט"ו באב. זו השמחה של ט"ו באב: זה היום שבו ייבנה בית המקדש.
אבל מאיפה ידעו חז"ל חידוש גדול כזה? מי גילה להם זאת? ומה יש בט"ו באב, שדווקא בו ייבנה הבית? נלמד את הדברים לעומק.
המשניות האחרונות במסכת תענית מדברות על כך שחמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה דברים רעים אירעו בתשעה באב. שני הימים האלה הם שני הימים המרכזיים של הצרות של עם ישראל.
ושני חטאים מרכזיים היו בדור המדבר: חטא העגל וחטא המרגלים. ושני החטאים האלה מקבילים בדיוק לשני החורבנות:
בחטא העגל היו עבודה זרה, גילוי עריות ("ויקומו לצחק"), ושפיכות דמים, כמו שאומר רש"י שהרגו את חור. ובית ראשון חרב על עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
בחטא המרגלים היה לשון הרע. ובית שני חרב על שנאת חינם. ומסביר החפץ חיים בהקדמה לספרו: הכוונה ללשון הרע שנובע משנאת חינם.
זו הסיבה שהחפץ חיים לחם כל כך הרבה על שמירת הלשון. הוא אמר: רבותיי, כל הסיבה שנחרב בית המקדש היא לשון הרע. איך נבנה אותו? כשנפסיק לדבר לשון הרע.
ואולי זו גם הסיבה שקם "קול תודה", לעורר את הרבים להודות. כי מבואר בדברי המגן אברהם, שאין דבר בעולם שהוא הפוך יותר מלשון הרע מאשר להודות לקדוש ברוך הוא. הפה נברא כדי להודות, ולא כדי לדבר לשון הרע.
אם את בית המקדש החריב לשון הרע, מה יבנה אותו? קול תודה. ההודיה לה' היא ההפך הגמור של לשון הרע, ובה ייבנה הבית.
ונמשיך ונראה. חטא העגל, אחרי כמה זמן התכפר? חטאו בי"ז בתמוז, וביום הכיפורים אמר ה' "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ". כשמונים יום. וחטא המרגלים התכפר רק אחרי ארבעים שנה. פי כמה! וכך גם בבתי המקדש: הבית הראשון נבנה מחדש אחרי שבעים שנה, ואילו הבית השני, עדיין איננו יודעים אחרי כמה זמן ייבנה.
ותראו כמה זה יפה. חטא העגל התכפר ביום הכיפורים, ומאז נקבע יום הכיפורים לדורות כיום טוב לעם ישראל, יום מחילה וסליחה. ומתי התכפר חטא המרגלים? בט"ו באב.
בשנה האחרונה במדבר היו נכנסים לקברים שחפרו, ומחכים למות. ועשה הקדוש ברוך הוא נס נפלא, ומחל לדור האחרון, כמו שמסבירים התוספות, וכולם ניצלו. איזו שמחה הייתה שם! זה היה יום של הודיה גדולה לקדוש ברוך הוא. ובאותו יום חזר הדיבור אל משה רבנו, והם יכלו להיכנס לארץ ישראל. התכפר להם חטא המרגלים. זה היה ט"ו באב, ומאז נקבע ט"ו באב ליום טוב לדורות.
ועכשיו נבין את מבנה המשנה. אחרי שמנתה חמישה דברים רעים בי"ז בתמוז וחמישה בתשעה באב, באה ואומרת: דע לך, כנגד שני הימים הרעים יש לעם ישראל שני ימים טובים. שני ימים שבהם חוזרת קרבת ה' אחרי הריחוק הגדול שהיה בשני הימים הנוראים. אחרי י"ז בתמוז ותשעה באב באים יום הכיפורים וט"ו באב.
אין ליהודי צער גדול יותר מן הריחוק מבורא עולם. "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל". ואין ליהודי שמחה גדולה יותר מקרבת ה'. כך כותב המסילת ישרים:
"ואני קרבת אלוקים לי טוב"... כי רק זהו הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושווא נתעה.
י"ז בתמוז ותשעה באב הם ימים עצובים, כי התרחקנו מבורא עולם. יום הכיפורים וט"ו באב הם ימים נפלאים, כי חזרנו אל בורא עולם.
אבל נוסיף יותר מזה. קרבת ה' היא דבר גדול. אבל יש משהו מיוחד עוד יותר: קירוב אחרי ריחוק. זו השמחה הגדולה ביותר שיש. כמו שכתוב בזוהר:
לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא.
אין אור אמיתי אלא האור שיוצא מתוך החושך. שמחה אמיתית היא קירוב אחרי ריחוק. למה? פשוט מאוד. מתי אדם מכיר כמה טוב ה', וכמה טוב להיות קרוב אליו? רק אחרי שהתרחק. אז הוא זוכה להרגיש כמה טוב להיות קרוב לה'.
ולא רק זה. בכל החיים שלנו אנו רואים זאת. אנו הולכים, נושמים, ויש לנו דברים טובים רבים: בית, משפחה, ילדים. והרבה פעמים קשה לאדם להודות לה' עליהם, כי הוא אינו מרגיש כמה זה טוב. מתי הוא מרגיש? אחרי שלוקחים לו אותם, אז הוא מרגיש כמה זה נפלא.
יש פתגם: מתי הבעל מרגיש כמה אשתו נפלאה? כשהיא הולכת ללדת, ואינה נמצאת בבית כמה ימים, והוא צריך לעשות הכל לבד. אז הוא מרגיש. כך גם האדם: הרבה פעמים אינו מרגיש כמה דברים טובים הקדוש ברוך הוא נותן לו, עד שהם חסרים לו לרגע. ואז הוא מרגיש כמה זה נפלא.
לכן אין ימים טובים כמו ט"ו באב ויום הכיפורים. כי זה אור שבא אחרי החושך, קירוב שבא אחרי ריחוק. וזו השמחה הגדולה שיש בהם.
ובעזרת ה' נמשיך לבאר את הדברים עוד יותר לעומק, ונבין את השמחה הגדולה שיש לנו ביום הזה: שאחרי כל הריחוק, אבינו שבשמים מקרב אותנו אליו באהבה גדולה.