🌕 ט"ו באב - יום טוב שלא בטל

בטלה מגילת תענית, ובכל זאת ט"ו באב נשאר יום שמחה והודיה. על מה שמחים בו היום? פתיחה ללימוד סוגיית ט"ו באב
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

יום טוב שאין כמוהו

נתחיל ללמוד את ענייני ט"ו באב. המשנה האחרונה במסכת תענית אומרת: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". כלומר, אין זה סתם יום טוב. אין עוד ימים טובים כאלה. זה דבר מיוחד במינו.

את היום המיוחד הזה אנו רוצים ללמוד. מה מהותו? מה מוסר השכל הוא מלמד אותנו? ולמה מיד אחרי תשעה באב אנו עוברים לט"ו באב? הרי מיד אחרי תשעה באב קוראים את הפטרת "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקֵיכֶם, דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם". ונראה שבט"ו באב יש הרבה מאוד נחמה, והודיה על הגאולה העתידה.

מה הייתה מגילת תענית?

אבל נתחיל בשאלה הראשונה: לשם מה ללמוד בכלל את ט"ו באב? הרי ידוע ש"בטלה מגילת תענית".

נסביר. בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה מגילה שנקראה "מגילת תענית". בה נרשמו ניסים רבים מאוד שהיו לעם ישראל. כל יום שקרה בו נס, היו שמחים בו ומודים לה', ולא היו מתענים בו ולא מספידים. "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו": צריך לזכור את חסדי ה' ולהודות עליהם.

המגילה הזו נמצאת בידינו עד היום, ואפשר לראות בה ניסים מעניינים רבים. רובם היו בתקופת החשמונאים. בכל פעם שניצחו את היוונים, שרצו לבטל את תורת ה', היו מודים לקדוש ברוך הוא על עוד ניצחון ועוד ניצחון, ועשו באותו יום הודיה לה'.

ולאחר שנחרב בית המקדש, אמרו חז"ל: "בטלה מגילת תענית". אין עוד מקום לעשות זכר לניצחונות. בית המקדש נחרב, על מה נודה? וכל הימים ההם, יום טוריינוס ועוד ימים רבים, בטלו כולם.

ולמה ט"ו באב לא בטל?

אם כן, לכאורה גם ט"ו באב היה צריך להתבטל. הרי על מה שמחים בט"ו באב? נעבור בקצרה על הטעמים שבגמרא:

לכאורה כמעט כל הטעמים בטלים. ועל פניו נראה שהיום אין סיבה ואין טעם לשמוח בט"ו באב. וכמו שכל הימים הטובים בטלו, כך ט"ו באב בטל.

מחלוקת הראשונים והמנהג

ובאמת בשאלה הזו נחלקו הראשונים. הבית יוסף בסימן קלא מביא את דברי הרוקח:

בט"ו באב נופלים על פניהם, וכן נוהגים, לפי שבטלה מגילת תענית.

הרוקח, מובא בבית יוסף סימן קלא

הרוקח סובר: בטלה מגילת תענית, ואין טעם לשמוח היום. ומסיים מרן הבית יוסף: "ועכשיו נהגו העולם שלא ליפול על פניהם בו". וכך נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים סימן קלא: נוהגים שלא ליפול על פניהם בט"ו באב.

והשאלה נשאלת: מה נשתנה ט"ו באב מכל ימי מגילת תענית שבטלו? יש שם רשימה ענקית, והכל בטל. למה ט"ו באב לא בטל?

מה שכתוב במשנה

על השאלה הזו עמדו האחרונים. ויש במשנה ברורה דבר נפלא. נוהגים שחתן מתענה ביום חתונתו, אלא אם כן זה יום טוב מיוחד. ובכמה ימים, אף שיש בהם שמחה, החתן עדיין מתענה. אבל בט"ו באב, אומר המשנה ברורה, החתן אינו מתענה. למה? כיוון שהוזכר בגמרא.

פשר הדברים: כל ימי מגילת תענית אינם מופיעים במשנה. אין במשנה שום יום טוב ממגילת תענית, חוץ מאחד בלבד: ט"ו באב, שמופיע במשנה מפורשת במסכת תענית. ורבי, מסדר המשנה, חי אחרי חורבן בית המקדש. לכן לא כתב אף יום טוב ממגילת תענית. אבל את ט"ו באב כתב, וזה סימן שהוא נוהג גם אחרי החורבן. ט"ו באב אינו דבר שהיה פעם. הוא שמחה גדולה עד היום.

וכך כתוב בספר "סדר היום", שעד היום צריך יהודי להיות בט"ו באב בשמחה גדולה:

ראוי להתנהג בו בטובה, בשמחה ובששון, בשבח והודאה למקום... וצריך להרחיק יגון ואנחה ממנו.

ספר סדר היום, על ט"ו באב

ט"ו באב הוא יום של הודיה לבורא עולם. ואם זה יום של הודיה, אנו רוצים לדעת: על מה מודים בו? הרי בית המקדש נחרב, והטעמים בטלו. על מה עלינו להודות לקדוש ברוך הוא בט"ו באב?

עוד שתי שאלות

מה עשו ביום טוב הנפלא הזה? בכל חג יש מצווה או מנהג שקשורים בו. בפסח אוכלים מצות. בשבועות אוכלים מאכלי חלב, כנגד התורה שנמשלה לדבש וחלב. בסוכות יושבים בסוכה. בחנוכה מדליקים נרות. ומה עושים בט"ו באב, יום טוב כל כך גדול? מחפשים שידוכים. כך מספרת המשנה. וצריך להבין: מה הקשר בין השמחה של ט"ו באב לשידוכים? על פניו, אין קשר בכלל.

ושאלה אחרונה: הטעם האחרון שהגמרא מביאה לשמחת ט"ו באב הוא "יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה". אבל זה פלא מופלא. הרי עיקר השמחה של ט"ו באב הייתה בזמן שבית המקדש היה קיים. והרוגי ביתר היו כחמישים ושתיים שנה אחרי חורבן הבית. איך יכולה הגמרא לומר ששמחו בט"ו באב, בזמן המקדש, בגלל דבר שקרה שנים רבות אחר כך?

למדנו, אם כן, שט"ו באב נוהג גם היום. זהו יום של הודיה לבורא עולם, יום של שמחה ושל נחמה. ונשארנו עם השאלות: על מה מודים בו? מה הקשר לשידוכים? ואיך שמחו בו בזמן המקדש על דבר שקרה אחרי החורבן? על כך נעמוד בהמשך, ונראה כמה גדולה האהבה שמתגלה ביום הזה.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. משנה, תענית ד, ח: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".
  2. ישעיהו מ, א–ב: "נחמו נחמו עמי".
  3. תהילים קיא, ד: "זכר עשה לנפלאותיו".
  4. "בטלה מגילת תענית" (ראש השנה יח ע"ב).
  5. גמרא תענית ל ע"ב – לא ע"א: הטעמים לשמחת ט"ו באב.
  6. הרוקח, מובא בבית יוסף אורח חיים סימן קלא; שולחן ערוך שם סעיף ו.
  7. משנה ברורה סימן תקעג: חתן אינו מתענה בט"ו באב כיוון שהוזכר בגמרא.
  8. ספר סדר היום: ט"ו באב יום שמחה והודיה.
▲
סיכום השיעור: ט"ו באב - יום טוב שלא בטל