🌕 ט"ו באב - אל תקרי ט"ו באב אלא טוב אב

ארבע קושיות על ברכת "הטוב והמטיב", שורש חטא המרגלים, ולמה בניין ירושלים תלוי בהכרה שה' טוב ומטיב
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

המזכרת היומיומית

ניכנס לעומקו של ט"ו באב, ונראה כמה היום הזה גדול, כמה הוא משמעותי בשבילנו, וכמה מוסר השכל אפשר לקחת ממנו לכל השנה כולה.

נתחיל בחידה: איזו מזכרת נשארה לנו מט"ו באב, מזכרת שיש לנו בכל יום, במשך כל ימות השנה? ביום ט"ו באב תיקנו חז"ל ברכה נוספת בברכת המזון: ברכת "הטוב והמטיב". הברכה הרביעית אינה מן התורה, אלא מדרבנן, והיא נתקנה ביום ט"ו באב.

⚔️ מה קרה בביתר

בימי בר כוכבא נלחמו הרומאים על העיר ביתר. הם נלחמו ונלחמו, ולא הצליחו לנצח את היהודים. המלחמה נמשכה זמן רב מאוד. עד שיום אחד גזר הקדוש ברוך הוא, ובא נחש ונשך את בר כוכבא, והוא מת. אז הצליחו הרומאים להיכנס לביתר.

כשנכנסו, החליטו לנקום ביהודים עד הסוף. הם הרגו את כל היהודים שהיו בביתר, והגמרא מספרת שזה היה חורבן איום ונורא. וזה היה בתשעה באב, אחד מחמשת הדברים שאירעו את אבותינו בתשעה באב: "נלכדה ביתר". ולא רק זה, אלא מרוב שנאה לא הרשו לקבור את ההרוגים. שבע שנים לא יכלו לקבור אף אחד.

אחרי שבע שנים מת המלך הרומי, עלה מלך חדש, ונתן היתר לקבור את כל ההרוגים. באו היהודים לביתר לקבור, והנה פלא: כל המתים נשארו שלמים. שבע שנים בשמש ובחום, וכולם שלמים. נס גמור! הייתה שמחה גדולה, ובירכו "הטוב והמטיב". ובאותו זמן תיקנו חז"ל שמכאן והלאה, כל יהודי שמברך ברכת המזון יברך "הטוב והמטיב".

על פי פשוטו, כך למדו רוב המפרשים: מברכים "הטוב והמטיב" על הרוגי ביתר. "הטוב" שלא הסריחו, "והמטיב" שניתנו לקבורה.

ארבע קושיות

אבל רבים מאוד הקשו שהפירוש הזה קשה מאוד. ונשאל ארבע שאלות. ארבע קושיות. "מה נשתנה" נס ביתר מכל הניסים שבעולם?

הקושיה הראשונה: אם נעשה סקר בין האנשים, האם מישהו יודע למה מברכים "הטוב והמטיב" בברכת המזון? כמדומה שרוב האנשים כלל אינם יודעים שזה קשור להרוגי ביתר. ולמה אינם יודעים? כי אין זה מוזכר בברכה. אפילו מילה אחת: לא ביתר, לא מתים, לא קבורה. ואם כן, זו קושיה עצומה. כולנו יודעים שכשקורה לאדם נס, עליו לספר אותו: "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם". צריך לפרסם את הנס. בחנוכה אומרים "על הניסים" ומפרטים: בימי מתתיהו, מה רצו היוונים לעשות, ואיך הקדוש ברוך הוא מסר רבים ביד מעטים. בפורים קוראים את המגילה ומספרים הכל. ועל ביתר, שקרה בה נס, לא אומרים כלום? כך יהודי מודה לאלוקיו, בלי לספר ובלי לפרט, עד שרוב האנשים אינם יודעים על מה הם מודים?

הקושיה השנייה: כשקורה נס לאדם, הוא מודה על הנס, ובנו מודה גם הוא. אבל לא שמענו מעולם שכשקורה נס לקהילה אחת, קהילה אחרת מודה על אותו נס. מה זה נוגע להם? חנוכה ופורים קרו לכלל ישראל. אבל נס ביתר קרה לביתר. למה עליי להודות עליו? אינני יודע אם אני מצאצאיהם בכלל!

הקושיה השלישית: במשך הדורות קרו לעם ישראל ניסים רבים מאוד. עברו את הירדן, ירדו אבני אלגביש במורד בית חורון, מתו כל חיילי סנחריב בימי חזקיהו. "אז רוב ניסים הפלאת בלילה". מה מיוחד בנס ביתר, שבגללו צריך יהודי להודות בכל יום, בכל ברכת מזון? על חנוכה מודים שמונה ימים בשנה, ועל פורים יום אחד. ועל נס ביתר בכל יום?

הקושיה הרביעית: מה ראו חז"ל לשים בברכה הזו כל כך הרבה הודיות, טובות וגמולות? ספרו כמה פעמים מופיעה המילה "טוב": "המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו... וכל טוב, ומכל טוב". שבע פעמים! לא די ב"המלך הטוב והמטיב"? מה צריך לפרט כל כך הרבה פעמים "טוב"?

ובעזרת ה' נסביר כאן מהלך נפלא, שיש בו מוסר השכל עצום. ולא רק מוסר השכל, אלא השקפה: איך צריך לראות את תקופתנו ואת ההכנה לגאולה. וזה נוגע לנו מאוד, שאנו לומדים זאת בערב הגאולה.

הטוב והמטיב ביום התיקון

נחזור על היסוד שלמדנו. בתשעה באב קורה חורבן, ובט"ו באב החורבן נתקן. ראינו זאת כבר פעמיים בהיסטוריה. חטא המרגלים היה בתשעה באב, ובט"ו באב נמחל. בתשעה באב נחרבה ביתר, ובט"ו באב ניתנו הרוגיה לקבורה. והפעם השלישית תהיה בקרוב, במהרה בימינו: בתשעה באב נחרב הבית השני, ובט"ו באב ייבנה הבית השלישי. כי כל חורבן שקורה בתשעה באב נתקן בט"ו באב.

עכשיו נראה מה קורה כאן. באו חז"ל והתבוננו, וראו פלא עצום: בכל פעם שנמחל לעם ישראל החטא, בכל פעם שהחורבן נתקן, זה קורה יחד עם "הטוב והמטיב".

אמרו חז"ל: בואו נבין. למה הקדוש ברוך הוא דואג תמיד שביום שבו נתקן החורבן, היהודים יברכו "הטוב והמטיב"? מה מונח כאן?

"ובדבר הזה אינכם מאמינים"

מה היה החטא של עם ישראל? כתוב בתהילים:

וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ תהילים קו, כד

מה פירוש "לא האמינו לדברו"? אומר הנצי"ב: לא האמינו למה שאמר, שהוא אוהב אותם ורוצה בטובתם. שורש חטא המרגלים היה שעם ישראל לא חיו את ההרגשה שבורא עולם אוהב אותנו, רוצה בטובתנו, ותמיד נושא אותנו.

ובתורה כתוב: "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹקֵיכֶם". מה זה "הדבר הזה"? אומר האור החיים: הדבר שנאמר קודם לכן, "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ". ה' נושא אתכם, מוליך אתכם ודואג לכם בכל מקום, ובדבר הזה אינכם מאמינים.

מה שהיה חסר לעם ישראל בחטא המרגלים הוא האמונה שבורא עולם אוהב אותנו, רוענו, זננו, המלך הטוב, שבכל יום דואג לנו ואכפת לו מאיתנו. הם לא חיו את ההרגשה הזו.

כי אילו היו מאמינים, מה אכפת להם שיש שם גיבורים? הקדוש ברוך הוא יהרוג אותם. רק מי שאינו מאמין שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו, מפחד מגיבורים. מי שיודע שה' אוהב אותו, מה אכפת לו מגיבורים?

במה תלויה הגאולה

החטא של עם ישראל היה שלא האמינו שה' אוהב אותם ורוצה בטובתם. וכדי לזכות לגאולה, עם ישראל צריכים לתקן את החטא הזה. הבינו חז"ל: זו הסיבה שהקדוש ברוך הוא דואג שבט"ו באב, היום המוכן לגאולה מימי קדם, עם ישראל יברכו "הטוב והמטיב". הקדוש ברוך הוא אומר להם בזה: דעו לכם, בניי, גאולתכם תלויה בכך שתדעו שאני טוב ומטיב. חטאתם כשחשבתם "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים".

ומה תהיה הגאולה השלמה? לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה. וכל הגאולה תהיה "קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה'". במה היא תלויה? בכך שנדע שאבינו שבשמים טוב ומטיב.

אמרו חז"ל: אם זה מה שהקדוש ברוך הוא מחפש, בואו נתקן שבכל יום, כשיהודי מברך ברכת המזון, מיד אחרי שאומר "בונה ירושלים", יאמר: "ברוך אתה ה'... המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא הטיב, הוא מטיב, הוא ייטיב לנו". יהודי יקר, אתה רוצה שתיבנה ירושלים? דע לך במה תלויה בניית ירושלים: בכך שתכיר שהוא מלך טוב ומטיב, בכל יום ויום.

ועכשיו מובנות כל הקושיות. איני מודה כאן על הרוגי ביתר. הברכה נתקנה בזמן הרוגי ביתר, אבל אני אומר "המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום": המלך הטוב שלי, שטוב לי היום. אני מודה על הטוב שיש לי בחיי. לכן אין מפרטים את נס ביתר, לכן כל יהודי מודה, לכן מודים בכל יום, ולכן חוזרים שוב ושוב על המילה "טוב". וסומכים זאת ל"בונה ירושלים", כי בניין ירושלים תלוי בהכרה שבורא עולם טוב ומטיב.

כל הודיה היא לבנה בבניין

נלמד מכאן יסוד גדול. ההודיה לה' אינה רק עוד מצווה גדולה, אף שגם זה הרבה מאוד. בכל פעם שאדם מתחזק בהודיה לה', כותב בפנקס ההודיה את הודיותיו, זוכר את נפלאות ה' ומפיץ את ההודיה, הוא בונה עוד לבנה בבניין ירושלים. הוא בונה אחת מחורבות ירושלים, ובזה הוא מקרב את הגאולה. ההודיה היא שתביא את הגאולה.

ויש לזה רמז נפלא בשם היום. איך קוראים ליום הזה? "ט"ו באב". קחו את האותיות, הזיזו את הב' וחברו אותה: "טוב אב".

מתי ייבנה בית המקדש השלישי? אמרו חז"ל: בט"ו באב. כלומר, כאשר עם ישראל יאמרו "טוב אב", אז ייבנה בית המקדש. אל תקרי "ט"ו באב", אלא "טוב אב".

ויש לזה גם רמז בפסוק בירמיהו, שהגמרא במסכת ברכות מביאה: כל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר:

עוֹד יִשָּׁמַע בַּמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים חָרֵב הוּא... קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת כִּי טוֹב ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה' כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר ה' ירמיהו לג, י–יא

שימו לב: "קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב ה'... כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה". בזכות קול התודה, בזכות ההכרה ש"טוב ה'", ישיב ה' את שבות הארץ כבראשונה. יבוא מלך המשיח ויבנה בית המקדש, כאשר עם ישראל יכירו בטוב אב, בטובו של אבינו שבשמים.

בית המקדש הפרטי

ונסיים: דעו לכם, לא רק בית המקדש השלישי ייבנה כשנכיר ב"המלך הטוב והמטיב". כל יהודי שמודה לה', ואף כותב את הודיותיו בפנקס ההודיה, מרגיש בחוש כיצד בית המקדש הפרטי שלו כבר נבנה. הוא חי בעולם של עונג ה'. הקדוש ברוך הוא אוהב מאוד לעשות ניסים לאדם שמודה וזוכר את ניסיו. ורבים העידו שמאז שהתחילו להקדיש כמה דקות ביום להודיה, הרגישו גן עדן ממש.

אם אתם רוצים שבית המקדש ייבנה כבר בימיכם, שתרגישו כמה טוב ה', שתרגישו שכינה שורה עליכם, דעו לכם במה זה תלוי: שתתחילו להודות לקדוש ברוך הוא. איך נקרא יהודי? "יהודי", על שם ההודיה. ובשם "יהודה", מלבד האות ד', נמצאות אותיות שם ה'. הקדוש ברוך הוא שוכן על מי שמודה לו. במהרה בימינו, אמן ואמן.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ברכות מח ע"ב: "הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר – הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה".
  2. משנה, תענית ד, ו: "נלכדה ביתר" בתשעה באב.
  3. תהילים קז, ח: "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם".
  4. יהושע ג (מעבר הירדן); יהושע י, יא (אבני אלגביש במורד בית חורון); מלכים ב יט, לה (מפלת סנחריב); פיוט "ויהי בחצי הלילה".
  5. תהילים קו, כד, ופירוש הנצי"ב.
  6. דברים א, לא–לב, ופירוש האור החיים.
  7. דברים א, כז: "בשנאת ה' אותנו".
  8. לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים חוץ מקורבן תודה (ויקרא רבה ט, ז).
  9. ברכות ו ע"ב: המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים; ירמיהו לג, י–יא.
▲
סיכום השיעור: ט"ו באב - אל תקרי ט"ו באב אלא טוב אב