ט"ו באב הוא יום גדול מאוד, יום של שמחה והודיה לעם ישראל. חז"ל אמרו עליו דברים מופלגים:
אבל כאן מתעוררת שאלה פשוטה. היו בתולדות עם ישראל ימים רבים שנעשו בהם ניסים ונפלאות, וחז"ל קבעו אותם בשעתם כימים טובים במגילת תענית. ובכל זאת נפסק להלכה שבטלה מגילת תענית, ואין אנו שמחים היום על אותם ימים שהיו פעם. אם כן, מה מיוחד דווקא בט"ו באב, שעדיין אנו מציינים אותו ונמנעים בו מאמירת תחנון? מה השתנה בו מכל הימים הטובים שבטלו?
לפני שנגיע לתשובה, נפתח בפיוט יפה שחיבר הפייטן רבי יוסף ידידיה קרמי בספרו "כנף רננים", ושהקדיש אותו ליום הזה. כבר מילות הפתיחה שלו מתאימות כאילו נכתבו בשבילנו:
"היום יום להודות, היום יום רננות". הפייטן אינו מסתפק בזכר מה שהיה. הוא מסיים בתפילה על בית המקדש שייבנה "על הר בשמים". כבר כאן רמוז היסוד שיפתור לנו את השאלה.
על ט"ו באב נאמרו דברים רבים: שירים, סיפורים, ניסים ונפלאות שקרו בו. כאן נאמר דבר אחד, קצר ונחמד, מה היה ביום הזה.
בתשעה באב, בעקבות חטא המרגלים, נגזר על אבותינו במדבר שלא ייכנסו לארץ ישראל. ארבעים שנה הלכו במדבר, ובכל שנה מתו מדור המדבר. ובט"ו באב ביטל הקדוש ברוך הוא את הגזירה. כלו מתי מדבר, ונאמר למשה רבנו: עלה ורש, הגיע הזמן לרשת את ארץ ישראל. ט"ו באב הוא אפוא היום שבו נעשה תיקון לחטא של תשעה באב.
הקלקול היה בתשעה באב, והתיקון בא בט"ו באב. משום כך אמרו בספרים, וכך כתב רבי צדוק הכהן מלובלין: בתשעה באב נחרב הבית, ובט"ו באב תהיה חנוכת בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
עכשיו מתורצת הקושיה. נכון שבטלה מגילת תענית, ונכון שגם ט"ו באב, כזכר לנס שהיה בעבר, היה יכול להתבטל. אבל בט"ו באב איננו מודים רק על העבר. אנו מודים על העתיד.
ביום הזה אנו מרגישים שמחה אדירה על מה שיהיה, בעזרת ה', בקרוב בימינו. זה בדיוק מה שאמר הפייטן בסוף דבריו: "לכן שיר והלל... בית מקדש יחולל על הר בשמים". אנו מאמינים שנזכה לחנוכת המזבח ולחנוכת המקדש, ואז נאמר שיר חדש. ואת השיר הזה אנו מתחילים לשיר כבר עכשיו.
יהודי בעל אמונה אינו מחכה שהנס יקרה כדי לשמוח בו. הוא בטוח כל כך בישועה, עד שהוא שר עליה מראש. כך אמר השל"ה הקדוש: "תשורי מראש אמנה". אדם מאמין שר מראש, מרוב אמונתו, על הישועה שעוד לא באה, כי בעיניו היא כבר ודאית.
אם כן, איזה שיר שרים היום? מהו השיר המיוחד לט"ו באב?
בפיוט "מעוז צור" אנו אומרים: "אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח". פירוש המילים: כשייגמר בניין בית המקדש, נשיר את השיר שנאמר בחנוכת המזבח. אבל מהו "שיר מזמור"? איזה שיר הוא גם שיר וגם מזמור?
התשובה היא: מזמור לתודה. הוא נקרא "שיר" כי הוא שיר של תודה, והוא נקרא "מזמור" כי הוא פותח במילים "מזמור לתודה". זה השיר שאומרים בחנוכת המזבח, וזה השיר שאנו ממתינים לשיר בחנוכת המקדש השלישי.
ט"ו באב, כפי שאמר הפייטן, הוא "יום להודות, יום רננות". ביום כזה ראוי לומר את מזמור לתודה בשמחה ובשירה. לא רק לקרוא אותו, אלא לשיר אותו, כמו שישירו אותו בבית המקדש. וגם מי שאינו יודע לשיר, יכול לשמוע לחנים שחוברו על מזמור לתודה ולהצטרף אליהם בלבו.
כשאנו שרים היום את מזמור לתודה, אנחנו מקיימים "תשורי מראש אמנה". אנחנו כבר עומדים, בדמיוננו ובאמונתנו, בחנוכת הבית השלישי, ומודים לה' על מה שעוד יבוא.
יהי רצון שנזכה לשיר את מזמור לתודה בבית המקדש עצמו, ויתקיים בנו "לכן שיר והלל... בית מקדש יחולל על הר בשמים", במהרה בימינו, אמן.