כותב השפת אמת (חנוכה, תרמ"ז): עם ישראל נברא רק כדי להודות לקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב במפורש "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". כשעם ישראל נמצא בגלות ובהסתר פנים - "אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר" - הוא אינו יכול לקיים את התפקיד הזה כראוי, אינו יכול לברר ולגלות את כבוד ה' בעולם.
אך בימי החנוכה מתנוצצות הארות מזמן בית המקדש - מהזמן שלפני הגלות, שבו הייתה השראת שכינה וכבוד ה' היה גלוי בעולם. בכל שנה ושנה, בחנוכה ישנן הארות של גילוי כבוד ה', ולכן זהו זמן להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא - זמן שיש בו סגולה מיוחדת שקל יותר בו להשיג את האמונה, ולהגיע לרוממות הלב בהודיה.
שפת אמת, חנוכה תרמ"זהרמז לזה: נרות חנוכה הם הארה ממנורת המקדש. כמו שהמנורה הייתה עדות להשראת השכינה על עם ישראל, כך נרות החנוכה מהווים גילוי על השראת השכינה וגילוי כבוד שמים בעולם. וכשם שהיוונים ביקשו להשכיח את תורת ה' אפילו בזמן המקדש עצמו (פרצו וטימאו את השמנים), כנגד זה נקמה ה' יתברך, ועשה לנו זכר במצוות הדלקת נרות חנוכה: שהקדושה של בית המקדש תימשך גם כשאין בית מקדש.
וזה אפילו בחוץ: כמו שהחשמונאים הדליקו נרות בחצרות קדשך, כך גם אנו מדליקים בפתח, במקום הנראה לרשות הרבים - לרמז שיש בכוח קדושת חנוכה לגבור על הסתר פנים גם במקומות שהם מחוץ למקומות הקדושה.
הגמרא (שבת כא, ע"ב) משתמשת בלשון כפולה: "קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם". מבאר השפת אמת: "קבעום" - חז"ל פעלו שהימים הללו יהיו ימים טובים "בשמים" - שתימשך אליהם התגלות קדושה מן השמים, הארה מלמעלה. "עשאום" - חז"ל פעלו שהימים הללו יהיו ימים טובים גם "למטה", בנפשות עם ישראל - שהלב יתעורר בקלות להודות ולהלל.
שפת אמת, חנוכהוכנגד זה "הלל" - כנגד ההארה מלמעלה (הלל מלשון נר, כמו "בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי"); ו"הודיה" - כנגד ההכנעה למי שמודים לו, ההתעוררות מלמטה. שני החלקים הללו נמצאים גם בנר חנוכה עצמו: מצד אחד הנר צורך ומכלה את השמן (התעוררות עם ישראל, הכנעה), ומצד שני הנר מאיר ונותן אור (הארה מלמעלה). יהי רצון שנזכה להיות כלי לאור הנפלא המושפע עלינו בימי החנוכה, ונזכה לפרסם את כבוד שמים בעצמנו ובעולם כולו.