אנו עומדים בערב חנוכה. תכף מגיע החג הגדול של הלל והודיה לקדוש ברוך הוא. ונעמוד על דבר קצר ונחמד, שנותן אור גדול לחנוכה.
ברוך ה', העם היהודי מלא חגים. ובכל זאת, חנוכה שונה מכולם. "בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים". זהו חג של שירים ורננים, של הלל והודיה. מה נשתנה חנוכה מכל החגים, שכל עניינו הלל והודיה לקדוש ברוך הוא?
ונשאל עוד שאלה, שאלה הלכתית ומהותית. מצוות נר חנוכה היא "נר איש וביתו". המצווה היא דווקא בבית. לא מדליקים בחצר, לא בבית השכן, לא ברחוב ולא על הגג. דווקא בבית.
ובכל החגים אפשר לקיים את המצווה בכל מקום. את המצה אפשר לאכול אצל סבתא, את ההגדה אפשר לשמוע אצל הדוד, ואת השופר שומעים בבית הכנסת. ודווקא בחנוכה המצווה קשורה לבית. מה נשתנה חנוכה מכל המצוות?
אמרו רבותינו יסוד גדול: חנוכה הוא המשך של המנורה. נרות חנוכה ממשיכים, כביכול, את המנורה שבבית המקדש. ואם יש מנורה, איפה בית המקדש? מנורה צריכה בית מקדש.
הבית היהודי, בית שמקיימים בו את המצוות כראוי, בקדושה ובטהרה, הוא בית מקדש. בחנוכה הבית נהפך להיות בית המקדש, החנוכייה היא המנורה, ואתה, המדליק, הוא הכהן הגדול.
ומה היו עושים בבית המקדש? היו שרים ומודים לקדוש ברוך הוא. כל עניינו של בית המקדש הוא הודיה לקדוש ברוך הוא. שם שרו הלויים, ושם הביאו קורבן תודה. המקום המיוחד להודיה הוא בית המקדש.
ואם כך, הכל מובן. בחנוכה הבית שלנו נעשה בית המקדש, והחנוכייה היא המנורה. ומה אנו צריכים לעשות בו? שירים ורננים, כמו שירת הלויים. לכן חנוכה הוא חג של שיר והודיה, והמצווה שלו היא דווקא בבית.
ונוסיף דבר נחמד. בפיוט "מעוז צור" אנו אומרים: "אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח". מסבירים המפרשים: "אז אגמור", כאשר ייגמר בניין בית המקדש, אשיר "שיר מזמור". ואיזהו שיר המזמור? זהו "מזמור לתודה". את מזמור לתודה שרים בחנוכת המזבח.
כמה טוב ונפלא לשיר בימי החנוכה את "מזמור לתודה" ושירי הודיה לקדוש ברוך הוא. הבית שלנו נעשה בימים האלה בית המקדש, ובבית המקדש שרים ומודים.
יהי רצון שנזכה כולנו שהבית שלנו ייעשה לבית מקדש. שנזכה לשיר ולהודות לה' בתוך ביתנו, ומתוך זה תהיה לנו שנה שלמה של שמחה, אהבה וקדושה בביתנו, ושנרגיש תמיד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ושוכן בתוכנו.