🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
המקור הקדום ביותר למנהג אכילת סופגניות (או לביבות מטוגנות בשמן) בחנוכה מובא בספר "שריד ופליט" - פירוש לתפילות מאת רבנו מימון, אביו של הרמב"ם: "אֵין לְהָקֵל בְּשׁוּם מִנְהָג, אֲפִלּוּ מִנְהָג קַל, וְהִתְחַיֵּב כָּל נָכוֹן לוֹ הַסֵּדֶר מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמַאֲכָל לְפַרְסֵם הַנֵּס דַּחֲנֻכָּה... וְהוּא מִנְהָג לֶאֱכֹל סֻפְגָּנִים בְּעַרְבֵי הַלֵּילוֹת... מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְלוּיִים בְּשֶׁמֶן, זֵכֶר לִבְרָכָתוֹ" - זכר לברכה שהייתה בשמן שדלק שמונה ימים במקום יום אחד.
רבי ניסים ("במגילת סתרים") מוסיף: כל מנהגי האומה, כמו ראש דג בראש השנה או מנהגים דומים, גם אם אינם מוצאים כתובים בפירוש, אין לבזותם - "וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ".
הרב שלמה זנוויל (בעל "אזמור") מוסיף טעם: הגמרא (עבודה זרה נב, ע"ב) מספרת שכשהחשמונאים נכנסו למקדש, לא ידעו כיצד לטהר את המזבח שהיוונים הותירו טמא, ולכן שברו את אבניו הישנות ובנו מזבח חדש. כדי לזכור זאת, נוהגים לאכול מאכל שמברכים עליו ברכת מעין שלוש - "מזונות" - שבה מוזכר "וְעַל מִזְבְּחֶךָ", כדי לזכור את המזבח שנחרב ונבנה מחדש. לכן ראוי לאכול סופגניות מחוץ לסעודה (שאז מברכים "מזונות" ולא "המוציא").
מובא בשם הרב שלמה זנווילהתורה מתארת את המן במספר לשונות: "לֶחֶם" (שמות טז, ד), "וְטַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן" (במדבר יא, ח) - וגם דמיון לצפיחית בדבש. בסופגניה יש לנו את כל שלושת המרכיבים הללו: הלחם (בצק), השמן, והדבש/ריבה. מדוע דווקא בחנוכה מזכירים את המן? כי המן היה "לחם רוחני" - וכן נס חנוכה היה נס רוחני (השראת שכינה), בניגוד לנס פורים שהיה נס גשמי (הצלה פיזית). לכן בחנוכה, שכל עניינו רוחני, אוכלים מאכל המזכיר את המן, המאכל הרוחני.
הבן איש חי (שנה ראשונה, הלכות חנוכה) מבאר: היוונים גזרו לבטל שלוש מצוות - שבת, מילה, וקידוש החודש - ראשי תיבות "שמח". לכן חנוכה נקבע בסוף החודש, ונמשך שמונה ימים, כדי שיזדמנו בתוכו גם שבת, גם ראש חודש, וגם ברית מילה (בת שמונה ימים). לכן מברכים "חנוכה שמח" - "שמח" רומז לשלושת הדברים שגזרו עליהם, וברוך ה' ביטלנו את הגזרה. גם בסופגניה עצמה, מסביר מישהו ברמז: העיסה (הכנה של יום שישי לחלות שבת), הסוכר הלבן (לבנת קידוש החודש), והריבה האדומה (דם ברית המילה) - מזכירים את שלושת הדברים.
בן איש חי, הלכות חנוכההטעם החמישי: רבנו תם שואל מדוע מברכים על סופגניה "מזונות" ולא "המוציא" - הרי הגמרא (מנחות עח) אומרת שעל מנחות המטוגנות בשמן (מנחת מאפה, מנחת מרחשת) מברכים "המוציא"! מתרץ: המאכל בבית המקדש היה עשוי ממנחות בשמן - ולכן ראוי לאכול מאכלי שמן, כמו במקדש.
המקור המדויק: קורבן תודה מורכב מארבעים לחמים משני סוגים - "חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן" (עשר), "וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשֶּׁמֶן" (עשר), "וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת" (חלה בלולה במים רותחים, עשר), ולחם חמץ (עשר). בסופגניה יש לנו את כל היסודות הללו: בלולה בשמן (העיסה), משוחה בשמן (הטיגון), עשויה במים רותחים (השמן הרותח), ולחם חמץ (הבצק התפוח). מכיוון שחנוכה נקבע לימי הודיה, ראוי לאכול מאכל הדומה לקורבן ההודיה - קורבן תודה - שהיה כולו מלחמים בשמן.
מדוע קורבן תודה עשיר במיוחד, מכל ארבעת סוגי הלחמים? כי בהלל אומרים "מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי... אֶקַּח כּוֹס יְשׁוּעוֹת" - כשההודיה גדולה, גם הסעודה גדולה. מי שניצל מסכנת חיים גדולה, מביא קורבן תודה עשיר מכל הסוגים, כי גודל ההודיה תלוי בגודל הנס.