חז"ל תיקנו לנו לקרוא בשבת מברכים, לפני ראש חודש אדר, את פרשת שקלים. כנראה שבפרשת שקלים מונחת הכנה לחודש אדר. וכמו ששנינו במשנה: "בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים". בכל חודש אדר היו עוסקים בשקלים. ואם כן, בשקלים האלה מונחים יסודות רבים לחודש אדר.
נתבונן מעט, משהו מן המשהו, ממה שמובא בספרים על פנימיות השקלים.
מה עשו עם אותם שקלים? כל אחד נתן מחצית השקל, ומן הכסף הזה עשו את האדנים של המשכן. למשכן היו מאה אדנים, כמו שכתוב: "מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר, כִּכָּר לָאָדֶן".
ומובא בספרים: כשם שהמשכן עומד על מאה אדנים, כך כל יהודי שרוצה שגופו יהיה משכן לה', שבורא עולם ישכון בו, הדרך היא על ידי מאה פעמים "אדנות", מאה "אדנים". על ידי שאדם מודה ומברך את ה' מאה פעמים ביום. מאה ברכות, מאה הודיות ביום, הן היסוד. הן משרות שכינה על היהודי, והן הופכות את היהודי להיות משכן לבורא עולם.
לכן קוראים את פרשת שקלים בשבת מברכים חודש אדר: ללמד שעבודת חודש אדר היא ההודיה לה', במאה "אדנים", במאה הודיות בכל יום. על ידי זה תיהפך למשכן לה', והקדוש ברוך הוא יוכל לשרות עליך.
ומכאן נתבונן בנקודה אחת קטנה, ומעניינת מאוד, בנושא מאה ברכות. נחלקו פוסקי זמננו בשאלה: האם נשים חייבות במצוות מאה ברכות?
יש מגדולי הפוסקים בדורנו שכתבו שנשים חייבות. ומדוע? הרי טעם התקנה היה שבימי דוד המלך היו מתים בכל יום מאה אנשים, והתקנה באה להצלה מסכנה. ואם כן, וכי גברים צריכים חיים ונשים אינן צריכות חיים? גם הן חייבות.
ויש מגדולי הפוסקים שכתבו שנשים פטורות. ראייתם: נשים אינן מחויבות בכל התפילות, וכיצד יגיעו למאה ברכות? ממילא ברור שהן פטורות ממצוות מאה ברכות.
אבל לשיטת הפוטרים, הקושיה במקומה עומדת: וכי גברים צריכים חיים, ונשים אינן צריכות חיים? איך יתכן לומר כך? ועוד: וכי נשים אינן צריכות יראת שמים ואהבת ה'? הרי מאה הברכות הן הדרך לקנות אותן.
נראה לבאר את הדברים על פי מה שכתב הבן איש חי, בשנה הראשונה, פרשת בלק. הוא מתחיל בקושיה עצומה: איך אפשר לומר שדוד המלך תיקן מאה ברכות? הרי רק בימי בית שני תיקנו אנשי כנסת הגדולה את נוסח הברכות, עם כל ההלכות שלהן!
אל תסבור שמימות משה רבנו ועד אנשי כנסת הגדולה לא היו מברכים כלל. דבר זה לא יתכן. אלא כמו שהיה בתפילה, שהיה כל אחד מתפלל כפי צחות לשונו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר, כך היה בעניין הברכות: כל אחד היה מברך ומסדר את ברכותיו כפי צחות לשונו, יש עשרים ויש ארבעים, עד שבא דוד ותיקן לברך כל אחד מאה ברכות. אך עדיין לא היה נוסח שווה, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו נוסח שווה לכל אדם.
בן איש חי, שנה ראשונה, פרשת בלק (תוכן הדברים)זה דבר נפלא. דוד המלך תיקן מאה ברכות, אבל לא דווקא ברכה עם שם ומלכות וכל ההלכות. הוא תיקן מאה הודיות ביום. כמו שאומרים: "מודים" בגימטריה מאה. וכמו שרואים שבפרק ק' בתהלים כתב דוד המלך "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", לומר לך: צריך מאה פעמים ביום "מזמור לתודה". כלומר, להודות לה' מאה פעמים ביום. ורק בזמן בית שני תיקנו אנשי כנסת הגדולה את הברכות בנוסח קבוע, עם כל ההלכות.
ולפי זה מתבאר דבר נפלא. מה שתיקנו בזמן בית שני, את הנוסח הקבוע של מאה הברכות עם כל דיני הברכות, את זה תיקנו לגברים. אבל לנשים נשארה התקנה כפי שהייתה מתחילתה, מימי דוד המלך: מאה הודיות ביום.
ולפי זה מתורצת הקושיה. "וכי גברים צריכים חיים ונשים אינן צריכות?" ודאי שגם נשים צריכות חיים, וגם הן צריכות את ההצלה. ולכן גם הן חייבות בתקנת דוד המלך. אבל לנשים לא תיקנו את הנוסח ואת ההלכות של מאה הברכות. הן צריכות להודות לה' כפי צחות לשונן.
שתי התקנות: דוד המלך תיקן מאה הודיות ביום, לכל אחד כפי צחות לשונו. אנשי כנסת הגדולה תיקנו לגברים נוסח קבוע של מאה ברכות. ולנשים נשארה התקנה הראשונה: מאה הודיות בכל יום, במילים שלהן.
ובאמת רואים, ברוך ה', דבר נפלא. נשים רבות מתחזקות מיום ליום בעניין ההודיה, ממש אלפי נשים מצטרפות לזה. כי הן מבינות בשורש נשמתן שזה תפקידן: להודות לה' כפי צחות לשונן, מאה הודיות בכל יום.
ה' יזכנו, ובמיוחד בחודש הנפלא שמגיע אלינו, חודש אדר, להתחזק בהודיה. כי ההודיה היא היא מה שמביא אותנו אל "מִשֶּׁנִּכְנָס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה". מאה אדנים למשכן, מאה הודיות ביום ללב, וכל יהודי ויהודייה נעשים משכן שה' שוכן בתוכו. שבת שלום וחודש טוב.