🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ראש חודש תמוז מזמין אותנו לשמוח מראש בטובו של השם. השולחן ערוך אומר שמצווה להרבות בסעודת ראש חודש. דווקא החודש שבו התחילו המאורעות שהובילו לחורבן נעשה זמן לתיקון: ללמוד לראות נכון.
בספר יצירה נקשר חודש תמוז לחוש הראייה. בני יששכר מוסיף שהחודש מכוון כנגד שבט ראובן, ששמו נולד מן המילים „כי ראה השם בעוניי”. זו עונה שבה כוח הראייה חזק, ולכן גם המאבק על פרשנות המציאות מתעצם.
צירוף החודש נרמז בסופי המילים „וכל זה איננו שווה לי” — משפטו של המן, שראה עושר, כבוד ומשפחה אך נתן לחסרון אחד למחוק הכול. תיקון תמוז הוא להפוך את הכיוון: לא לתת לחסרון להסתיר את אלפי המתנות.
המרגלים ראו ענקים, ערים בצורות ותרבות מקולקלת. הבעיה לא הייתה בהכרח שקר עובדתי, אלא הפירוש: הם הקדימו פה לעין והפכו את מה שראו לטענה שאין אפשרות להיכנס לארץ. הגמרא קושרת לכך את הקדמת האות פ׳ לע׳ בפרקי הא״ב של איכה.
יהושע וכלב לא הכחישו את הקושי. הם הוסיפו נתון שהמרגלים השמיטו: אהבת השם וכוחו. „אם חפץ בנו השם — והביא אותנו אל הארץ הזאת”. כאשר השם אוהב ומוביל, אין המציאות מוגבלת למה שהעיניים רואות ברגע זה.
בשם אחד מצדיקי קרלין מובא שהתורה נצחית: כל יהודי נשלח לעולם כמרגל־שליח, לברר את הטוב, לדבר עליו ולעשות את רצון המשלח. השאלה היומית היא אם נחזור עם דיבת הארץ או עם עדות ש„טובה הארץ מאוד מאוד”.
מסופר על ניצולת שואה שאיבדה את ביתה ורכושה, הקימה מחדש משפחה ולא נהגה להתלונן. כשגנבו ממנה דבר מה, התפללה שהגנב ישוב בתשובה ולא הפיצה את הסיפור, כדי שלא למלא את העולם במילים מקטרגות.
אין הכוונה לשתוק מול עוול או להימנע מבקשת עזרה. הכוונה היא שלא להפוך תלונה להרגל נפשי. אפשר לטפל בבעיה ובו בזמן לשמור על עין שמכירה בטוב.
חודש תמוז מזמין תיקון של חוש הראייה. המרגלים ראו עובדות ממשיות, אך פירשו אותן בלי אהבת השם ובלי אמון בכוחו; יהושע וכלב ראו גם את הקושי וגם את הנתון המכריע — „אם חפץ בנו השם”. תיקון הראייה אינו התעלמות מעוול, סכנה או צורך בעזרה, אלא סירוב לתת לחיסרון למחוק את כל הטוב. כאשר העין לומדת לראות אדם, ארץ וחיים בתוך הקשר של חסד והשגחה, הפחד והטרוניה מפנים מקום לאמון, והאמון פותח את הלב לאהבת השם.