יש יום שבו אנו זוכים לברך זה את זה בשלוש ברכות: "חנוכה שמח", "חודש טוב" ו"שבת שלום". זה קורה כשראש חודש טבת חל בשבת של חנוכה. ונדבר מעט על שלושת המועדים האלה, שמתחברים יחד.
מדוע נקרא ראש חודש טבת בשם "טבת"? מה מרומז בשם הזה? כדי להבין זאת היטב, נעמיק מעט בחנוכה.
בחנוכה מברכים זה את זה "חנוכה שמח". ולכאורה, למה? בשלושת הרגלים יש מצווה "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", ולכן מברכים "חג שמח". אבל בחנוכה לא מצאנו מצוות "ושמחת בחגך". מה פירוש "חנוכה שמח"? כמו שאומרים "חודש טוב" ו"שבת שלום", היינו צריכים לומר אולי "חנוכה טוב" או "חנוכה של שלום". האם יש מצווה לשמוח בחנוכה?
נרד ללשון הגמרא. שואלת הגמרא: "מאי חנוכה?", ומספרת את הנס, ומסיימת:
וכבר התקשו בזה: חנוכה הוא "יום טוב"? במה הוא יום טוב? וכי אסור בו במלאכה? ופירש רש"י: לא, מותר לעשות בו מלאכה. אלא שקבעום לקרוא בהם הלל ולומר "על הניסים" בהודאה. אם כן, מדוע נקרא חנוכה "יום טוב"?
יש בזה פירוש יפה מאוד. מדוע קבעום ועשאום "ימים טובים"? משום שכאשר יהודי מודה לה', קורה לו משהו. בשבת אנו אומרים:
הפסוק אינו אומר "חובה להודות לה'". ודאי שקיימת חובת הכרת הטוב, אבל לא זה מה שהפסוק אומר. הפסוק אומר: טוב להודות לה'. טוב לאדם להודות.
ובאמת, אחד הדברים המשמחים ביותר הוא כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא מעומק לבו. הבעת תודה מתוך כוונת הלב, אין כמוה כדי להציף את הלב ברגשי שמחה. כאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא, הוא מרגיש טוב. "הודו לה'", כי על ידי זה תרגישו טוב. טוב לאדם להודות לה'.
ומניין לקוח הביטוי "חנוכה שמח"? מלשון הרמב"ם:
הרמב"ם שינה מלשון הגמרא. במקום "ימים טובים" כתב "ימי שמחה והלל". מה בא הרמב"ם ללמד אותנו? שכאשר אדם מודה לקדוש ברוך הוא, היום שלו נעשה יום שמח. השמחה וההודיה הולכות יחד. כמו שכתוב במזמור לתודה: "מִזְמוֹר לְתוֹדָה... עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה". כשמודים, היום נעשה יום שמח.
ולכן מברכים זה את זה "חנוכה שמח". כי בחנוכה כולנו מודים לה', ומה קורה כשמודים? נעשים שמחים.
ועכשיו נבין את שמו של חודש טבת. אומר השפת אמת על חנוכה: ראש חודש טבת חל בחנוכה, ובוודאי מקבל הראש חודש את הארת הנרות לכל ימי החודש, כי בראש תלוי כל החודש.
ואם למדנו שחנוכה נקרא "יום טוב" משום שבו מודים לה', ממילא כל החודש כולו מקבל את הארת ה"יום טוב". כל החודש כולו הוא חודש טוב. ולכן נקרא שמו "טבת", מלשון "טוב להודות לה'". כי כל החודש כולו יונק מימי החנוכה, שהם ימים של "טוב להודות לה'".
ואין צורך להודות לה' רק בחנוכה. אפשר להודות לו כל השנה. כמה נפלא אם כל יהודי יקבע לו חמש דקות ביום, קביעות קטנה, כמו חנוכה קטנה: חמש דקות להודות לה'. להתבונן בכל יום בניסים הנפלאים שקרו לו היום, לרשום אותם ולהודות עליהם. להתבונן גם בניסים, ב"חנוכות", שהיו לו בעבר, ולהודות עליהם.
אי אפשר לשער ולתאר כמה זה הופך את האדם, עד שכל היום כולו נעשה יום טוב, וכל ימיו ימי שמחה והלל. את האור של חנוכה צריך להמשיך איתנו לכל ימות השנה.
וכאשר אדם עושה כך, גם כשבאים עליו ייסורים ומכאובים, זה לא קשה לו כל כך. נסביר זאת במשל.
נתבונן בילד קטן. הוא אוהב מאוד את אמו, ושמח בה עד מאוד. ומדוע? הרי אמו לפעמים עושה לו דברים שמצערים אותו מאוד. לפעמים היא לא מרשה לו לאכול סוכריות. לפעמים היא משכיבה אותו לישון כשהוא רוצה לשחק. ועוד כהנה וכהנה. ובכל זאת הוא אוהב אותה.
והתשובה היא: הילד ראה כל כך הרבה פעמים איך אמו מיטיבה איתו, שגם כשהיא עושה לו דברים מצערים, הוא בטוח בכל לבו ונפשו שהיא אוהבת אותו.
נברך את כולנו בחנוכה שמח, בחודש טוב ובשבת שלום. ויהי רצון שנזכה שהימים הטובים והשמחים, הנובעים מתוך הלל והודיה, ימשיכו איתנו לכל השנה כולה. שבכל יום נמצא כמה רגעים לומר תודה, ונרגיש בכל לבנו, כמו ילד בזרועות אמו, כמה אבינו שבשמיים אוהב אותנו.