🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
בכמה מקומות בתורה נקרא חג הסוכות בשם אחר לגמרי: "חַג הָאָסִף... בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" (שמות כג, טז). לכאורה יש כאן קושי: האם חג הסוכות הוא חג ה"זכר לענני כבוד" (כמבואר במשנה ברורה), או שהוא חג האסיף? ומה בכלל הקשר בין ענני הכבוד לבין אסיפת היבול?
יש להבין גם: חג השבועות כבר נקרא "חג הקציר" - שם מודים על התבואה שקצרנו. אם כן, למה חג הסוכות חוזר וחוגג שוב, הפעם על "האסיף"? הרי אין דרך לברך פעמיים "שהחיינו" על אותו פרי!
מבאר בעל ספר "שערי אהבה" יסוד נפלא: חג האסיף אינו על התבואה - זו כבר חגגנו בשבועות. חג האסיף הוא על פירות הקיץ - התאנים, התמרים, הענבים - כל אותם פירות מתוקים ומענגים שאינם הכרחיים לקיום, אלא תוספת של עונג. ודווקא על אלה מודים בחג האסיף.
יש שני סוגי אהבה: אהבה שהיא בעצם רחמים - כשנותנים למישהו את מה שהוא חייב לו מבחינת קיום (לחם ומים). ויש אהבה שמביאה גם את מה שלא חייבים - "לוקסוס", מתנות של חיבה יתרה, כמו פרחים המובאים למישהו לא מתוך חובה אלא כביטוי לרצון שיהיה לו מתוק ונעים.
הקדוש ברוך הוא סיפק לנו במדבר את המינימום ההכרחי לחיים - זה מראה על רחמים, על דאגה לקיום הבסיסי.
ענני כבוד היו נוחות מלאה, מעבר להכרחי. וכך גם פירות הקיץ המתוקים - תאנים, תמרים, ענבים - הם ביטוי לרצון ה' שיהיה לנו דבש בחיים, לא רק קיום.
אין זה שני דברים שונים - ענני כבוד וחג האסיף. שניהם מהות אחת: שניהם מראים על החיבה היתרה שיש לבורא עולם אלינו, שהוא מביא לנו לא רק את מה שחייבים אלא גם דברים מתוקים, כי הוא אוהב אותנו.
אך חג האסיף אינו רק על אסיפת פירות הקיץ - עניין שאינו מעשי אצל רוב האנשים כיום. חג האסיף מלמד אותנו על אסיפה פנימית: לאסוף אל תוך הנפש את כל החסדים שקיבלנו במשך השנה, ולהפוך אותם לזמינים לשימוש תדיר.
כל חסד ה' שזוכה לו אדם, ואינו משתמש בו להעלאת מדרגתו והכרתו בטובת ה' - הרי הוא כפרי מתוק שנשאר בחוץ בשדה ולא נאסף לתוך הבית ונרקב. אך כאשר האדם משתמש בחסדים כדי להתקרב על ידם להשם - הרי הם נחשבים כנאספים לשם שימוש. זה נקרא שהוא אסף לתוך נפשו את אהבת השם, וזהו חג האסיף האמיתי.
כאשר האדם מכיר בטוב ה' וברצונו וב"אהבתו המופלגת" לברואיו - הוא מתמלא בשמחה אמיתית. זהו "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" האמיתי: השמחה היוצאת לפני ולפנים בנשמת כל יהודי, השמחה המרוממת של חג הסוכות.