בז' בחשוון מתחילים בארץ ישראל לומר בתפילת שמונה עשרה "ותן טל ומטר לברכה". אבל צריך לדעת: זה רק בארץ ישראל. בחוץ לארץ אדם אינו מתחיל עדיין לבקש על הגשם. מתי מתחילים שם?
בגמרא זה נקרא "שישים יום לתקופה". ומה פירוש הדבר? תקופת תשרי מתחילה כאשר היום והלילה שווים. לפי החשבון שנוהגים בו, זה יוצא בערך ב-7 באוקטובר. מאז סופרים שישים יום, ואז מתחילים בחוץ לארץ לבקש על הגשם. וזה יוצא בערך בתחילת דצמבר, בליל ה' בדצמבר או בסמוך לו, לפי השנה.
בחוץ לארץ אין קובעים את שאלת הגשמים לפי התאריך העברי, אלא לפי תקופת השמש: מתי שהיום והלילה שווים, מתחילים לספור שישים יום. ובארץ ישראל קובעים לפי התאריך העברי: ז' בחשוון.
ומכאן גם שאלה מעשית: בחורי ישיבה מחוץ לארץ, שלומדים בארץ ישראל, מה יאמרו? אם הם כאן, הם צריכים את הגשם של כאן. ואם אחד מבני הארץ טס לחוץ לארץ, מה יעשה שם? אלו שאלות הלכתיות שיש לברר כל אחד אצל רבו, ואין כאן המקום לפרט בהן. אבל נעמוד על נקודה עמוקה יותר.
שמעו דבר מוזר. בארץ ישראל הולכים לפי התאריך העברי. אבל האם הגשם יורד לפי התאריך העברי? האם ראיתם פעם חזאי שמחשב את הגשם לפי הירח? הגשם יורד לפי השמש. מזג האוויר, החום והקור, העננים והרוחות, כולם תלויים במצב השמש. אף אחד לא יחשב לפי הלוח העברי כמה גשם ירד.
אם כן, למה דווקא בארץ ישראל, שבה הגשם חשוב כל כך, אנחנו מבקשים גשם לפי התאריך העברי? היה מתבקש לקבוע זאת לפי התאריך הלועזי, לפי השמש. ועוד יותר מוזרה החלוקה הזו: בארץ ישראל קובעים לפי התאריך העברי, ובחוץ לארץ לפי התקופה, לפי השמש. מה פשר הדבר?
אפשר לומר שבחוץ לארץ אין צורך בגשם כל כך מוקדם. בסדר גמור. אבל למה ההבדל באופן הקביעה עצמו?
והתירוץ נפלא. ארץ ישראל היא ארץ מיוחדת. כך אומרת התורה:
במצרים אין בעיה של גשם. הנילוס עולה ומשקה את הארץ. וכן ברוב העולם אין חסרון מים. ומה בארץ ישראל? "למטר השמים תשתה מים". אין בה דבר קבוע. אם יורד גשם, יש. אם אינו יורד, אין. המצב כאן אינו פשוט. פעם יש הרבה מים, ופעם חסר מים.
למה? בורא עולם ברא את ארץ ישראל כך בכוונה. העולם כולו נתון בידי הטבע. בורא עולם ברא את הטבע כך שברוב הארצות יורד גשם בשפע. ורק כאן, בארץ ישראל, אין משהו קבוע. ולכאורה היו שחשבו שזו גנות לארץ. אבל באמת זו מעלתה הגדולה.
מה התשובה? הקדוש ברוך הוא אוהב שאנחנו מבקשים. בורא עולם רוצה שיהיה לנו קשר איתו, שנהיה מקושרים אליו. ואין לך דבר טוב יותר בעולם מאשר להיות מחובר לבורא עולם.
נתון בידי הטבע, בידי המזלות והשרים. ולכן לפי מה הם מבקשים? לפי הטבע, לפי השמש, לפי תקופת החמה.
תלוי לא בטבע ולא בשום דבר אחר, אלא במי שאמר והיה העולם. ולכן קובעים לפי הלוח העברי, לפי הקשר שלנו עם בורא עולם.
אנחנו קוראים עכשיו "ותן טל ומטר", ויורד גשם. אין כאן טבע. הכל הולך לפי הקשר שלנו עם בורא עולם. ולכן איננו קובעים את התפילה לפי תאריך השמש, אלא לפי הלוח שלנו, לפי איך שאנחנו מתנהגים ומתפללים. ככה מבקשים פה.
וזו הזכות שלנו, וזו השמחה שלנו: שזכינו להיות בארץ שבה אנו תלויים בה'. ואת הבקשה הזאת מבקשים עכשיו רק כאן, בארץ ישראל, שבה חזרו יהודים והתיישבו. כל העולם כולו עדיין אינו מבקש.
ומכאן מוסר גדול לכל אדם. דע לך: אם אדם רואה הרבה צרות, הרבה קשיים, והוא אינו מבין למה כל כך הרבה קושי, שידע שגם הקשיים הם מבורא עולם, כדי שיהיה לו קשר איתו.
כשהכל זורם לאדם בלי מאמץ, כמו גשם בחוץ לארץ, הוא עלול לחיות בלי לחשוב על בורא עולם. הוא שוכח אותו. ואילו מי שחי במקום שבו אין שום דבר מובטח, פונה אל ה' ומבקש, ומרגיש בכל טיפה שהוא תלוי בו.
וכשאדם יודע את זה, הוא יכול להודות לה' גם על הקושי. הוא אומר: בלי הקשיים לא הייתי מרגיש את בורא עולם, הייתי שוכח אותו. וכך אדם שמח, ומודה לה' גם על הקשיים שיש לו, כי בזכותם הוא נשאר מחובר אל אביו שבשמיים.
יהי רצון שנזכה, בתפילת "ותן טל ומטר לברכה", לבקש מתוך שמחה על הקשר הזה, ויתקיים בנו "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד, עיני ה' אלוקיך בה".