🎧 להאזנה לשיעור כאן באתר:
ימי אלול ידוע שמהותם היא קרבת ה', כמו שדרשו: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" - ראשי תיבות אלול. וככל שאני יותר "לדודי", כך "דודי" לי יותר - כפי שמבאר האר"י ז"ל. וימים אלו, מאלול ועד יום הכיפורים, נקראים "ימי הרחמים והרצון".
מצאנו בזוהר הקדוש, פרשת משפטים דף ק"ו עמוד ב', את הקשר בין תשובה לבין הודיה לה' יתברך. נביא את לשון הזוהר הקדוש עם תרגום, כדי להקל על הציבור:
הזוהר מוכיח זאת מיכניה המלך, שעליו אמר הפסוק "חַי אָנִי נְאֻם ה', כִּי אִם יִהְיֶה כָנְיָהוּ... עֲרִירִי" - שימות בלא בנים; וכל זה נאמר לפני ששב בתשובה. אולם לאחר ששב, כתוב בדברי הימים "וּבְנֵי יְכָנְיָה... שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ", ומייחסים שם שלשלת דורות שלמה שיצאה ממנו. רואים מכאן שהתשובה שוברת אפילו גזרות ושבועות שנשבעו מלמעלה.
ממשיך הזוהר הקדוש: הקדוש ברוך הוא מלא רחמים על כל מעשיו - אפילו הבהמות והעופות מגיעים רחמיו. אם עליהם מגיעים רחמיו, כל שכן על בני אדם, "שֶׁיּוֹדְעִין וּמַכִּירִין לְשַׁבְּחָא לְמָארֵיהוֹן" (שיודעים ומכירים לשבח את ריבונם) - שוודאי רחמיו מגיעים עליהם ושורים עליהם.
כאן מגלה לנו הזוהר גילוי גדול: הסיבה שהקדוש ברוך הוא משתוקק ורוצה כל כך לקבל תשובת בני אדם - אינה משום שהם עושים מעשים טובים, תורה ומצוות. אלא משום שהם יודעים לשבח את הקדוש ברוך הוא. זה מה שכתוב במפורש בלשון הזוהר.
כותב בעל ראשית חוכמה, בשער התשובה פרק י"ז: יש לפעמים דברים שכתוב עליהם שכביכול אין להם תשובה, או שקשה להם התשובה. מבאר הרב ראשית חוכמה, בהסתמכו על הזוהר הקדוש הזה ומקומות נוספים, שזה רק מפני שצריך תשובה חזקה מאוד, מעומק הלב, כדי שתתקבל התשובה. אבל האמת לאמיתה - אין דבר שעומד בפני התשובה. על העבירות החמורות ביותר, יש לתשובה כוח אדיר לתקן את האדם, כי הבן אדם יודע לשבח את הקדוש ברוך הוא.
יום שישי הקרוב, י"ג באלול, הוא יום ההילולא של מורנו ורבנו בעל הבן איש חי, רבנו יוסף חיים בן רבי אליהו זכר צדיק וקדוש לברכה. כותב הבן איש חי בספרו "שנה ראשונה", פרשת שמות, סעיף ה': כשמברכים "אהבה רבה" ואומרים בסופה "וְכֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל... בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לָךְ" - יש לכוון במילים "באהבה להודות לך" לזכור מה שעשה הקדוש ברוך הוא למרים הנביאה.
מסביר הבן איש חי מה הקשר בין צרעת מרים לבין הודיה לה' יתברך: "לְהוֹדוֹת לָךְ - כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לֹא בָּרָא הַפֶּה לָאָדָם אֶלָּא רַק לְהוֹדוֹת לוֹ בּוֹ, וְלֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְאִסּוּר". כלומר, מרים הנביאה חטאה בפיה - דיברה לשון הרע - והתורה מלמדת אותנו מזה שהפה ניתן לאדם רק כדי להודות בו לה'.
וזוהי בעצם עצה נפלאה לזכות לקרבת ה', לתשובה שלמה, ולכל הדברים העצומים שכל יהודי עובד ה' משתוקק להגיע אליהם. עבודת ה' קשה, אך כאן מקבלים בזוהר הקדוש ובדברי הבן איש חי פטנט ועצה: אם נתרגל להודות להשם יתברך בכל הזדמנות ועל כל דבר, הרי שאנחנו מוציאים אל הפועל את תכלית בריאתו של האדם, ועושים לו נחת רוח גדול. והתוצאה היא שזוכים לקרבת ה' גדולה, לאהבת ה' בשמחה עצומה, ולתשובה שלמה.