💞 השמחה והאהבה של ט"ו באב

הטעמים שבגמרא הם סימן ולא סיבה: ט"ו באב הוא חג שבו מתגלה אהבת ה' לעמו בעבר, בהווה ובעתיד
מאת: הרב יהודה טאוב

📑 תוכן העניינים

הנקודה שמפספסים

אנו עומדים יומיים לפני היום הטוב הגדול: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים", כך אומרת המשנה האחרונה במסכת תענית. ונראה שרבים מפספסים את הנקודה של היום.

שומעים דרשות על הטעמים שמופיעים בגמרא, טעם אחר טעם, ולא מבינים: זו סיבה למסיבה? שפסקו לכרות עצים למערכה, שביטלו את השומרים בדרכים? לא מבינים על מה השמחה הגדולה. הרי במשך ההיסטוריה קרו לעם ישראל ניסים ונפלאות רבים, ולא עשו עליהם כמעט שום זכר. חוץ מחנוכה ופורים, אין לנו כלום. ומה ראו כאן לקבוע יום טוב?

ודרך אגב, המפרשים דנים מנין שט"ו באב לא בטל, הרי כל ימי מגילת תענית בטלו. ומתרצים, שזה היום טוב היחיד שרבי כתב במשנה. אבל מה ראה רבי? מה יש כאן, שהכל בטל ומבוטל, ורק ט"ו באב נשאר יום שמחה גדול מאוד?

סימן או סיבה?

כמדומה שהנקודה של ט"ו באב היא שצריך פשוט להבין: האם הטעמים שהגמרא מביאה הם הסיבה לשמחת ט"ו באב, או שהם סימן? הסיבה היא משהו נסתר, ותכף נסביר אותו. כל הטעמים שהגמרא מביאה הם רק סימן למעלתו של היום. זה יום כל כך גדול, ולכן קרו בו כל הדברים האלה.

דוגמה מתשעה באב

בתשעה באב, לצערנו הרב, היה גם גירוש ספרד. אין הכוונה שזו הסיבה לאבלות. אלא משום שהיום הזה הוא יום של פורענות לישראל, גם גירוש ספרד קרה בו. ואין מתאבלים על גירוש ספרד בפני עצמו, שהרי היו עוד גלויות וגירושים.

ובכיוון החיובי

כך גם בט"ו באב. לא שמחים על כך שביטלו את השומרים, או שקברו את הרוגי ביתר וכדומה. אלא משום שהיום הזה גדול מאוד, לכן קרו בו דברים נפלאים מבורא עולם.

חג האהבה

ועכשיו נעמוד על הנקודה של היום. זהו חג האהבה. זהו חג שבו הקדוש ברוך הוא מגלה לנו עד כמה הוא אוהב אותנו. ביום הזה מתגלה אהבת הקדוש ברוך הוא לעמו, לרעייתו, לעם ישראל. ואיך אנו יודעים זאת? יש לנו הוכחה מן העבר, מן ההווה ומן העתיד.

בעבר: בט"ו באב נגמר עונש מתי המדבר, שהתחיל בתשעה באב. בתשעה באב נגזר על כל הדור למות במדבר, משום שהוציאו דיבת הארץ רעה. ומתי נגמר העונש? בט"ו באב. כלו מתי המדבר, והקדוש ברוך הוא נגלה אל משה בחיבה: "וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי". ואמר לו: קדימה, הגיע הזמן לכבוש את הארץ, גם את עבר הירדן שיהיה חלק מארץ ישראל. ובזה נגמר העונש, והתחילו לכבוש את ארץ ישראל.

בהווה: חז"ל הביאו דוגמאות רבות. אלה כל הדוגמאות שהגמרא מביאה: שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, שביטל הושע בן אלה את השומרים, ועוד הרבה דברים נפלאים. בכל דור התגלתה ביום הזה אהבת ה'.

ובעתיד: כמו שמסביר רבי צדוק הכהן, בתשעה באב נחרב הבית, ובט"ו באב ייבנה בית המקדש השלישי, במהרה בימינו. כך אומרת המשנה בסוף מסכת תענית: בט"ו באב עתיד להיבנות בית המקדש.

יש לנו עבר, הווה ועתיד. ביום הזה הקדוש ברוך הוא מגלה לנו את אהבתו.

מה נשיב לו?

ומה נעשה אנחנו? איך נשיב לקדוש ברוך הוא על כל האהבה שהוא מגלה לנו? על זה נאמר: "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה". ומה אנו עושים כנגד זה? "קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת". תפקידנו ביום הנפלא הזה הוא להודות ולהלל לקדוש ברוך הוא, מתוך אמונה בגאולה שוודאי תבוא.

נסביר. יש שני סוגים של תקנות חז"ל: יש זכר לחורבן, ויש זכר לבניין.

וכך בשבע ברכות. הברכה החמישית היא "שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה". שימו לב: בברכה הזו אין אומרים "רחם על ציון כי היא בית חיינו". בברכה הזו מודים לקדוש ברוך הוא על הגאולה שתבוא: שוש תשיש ותגל העקרה, ארץ ישראל, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה.

וביום הזה תיקנו חז"ל את ברכת "הטוב והמטיב", ברכה שבה אנו מודים לקדוש ברוך הוא על כל ההטבות הנפלאות שהוא מטיב לנו בכל דבר. זו מהותו של היום: להודות לקדוש ברוך הוא.

אהבה למעלה ואהבה למטה

ישאל השואל: ומה עניין השידוכים ביום הזה? מדוע נהגו לעשות בו שידוכים? ומדוע אומרים היום שזו סגולה להתפלל בו על שידוכים?

התשובה נפלאה. צריך לדעת יסוד גדול: אחדות בבית גורמת אחדות בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל. זה כנגד זה. כשיש אהבה למעלה, זה גורם אהבה למטה. וכשיש אהבה למטה, זה גורם אהבה למעלה. ביום שבו מתגלה אהבת ה' לעמו, מתעוררת גם האהבה בין חתן לכלה.

ועלינו ללמוד מכאן עד כמה חשובה האהבה בתוך הבית. כל אהבה ושלום שאנו מרבים בבית שלנו, מעוררים כנגדם את אהבת הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ומקרבים את הגאולה.

יהי רצון שנזכה כולנו להודות ולהלל כראוי בחג אהבת ה' אלינו, שקרוב לבוא. ולהרגיש, כמו שאומרים: אל תקרי "ט"ו באב", אלא "טוב אב". להרגיש את טובו של האב, מכל הלב.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. משנה, תענית ד, ח; גמרא תענית ל ע"ב – לא ע"א: הטעמים לשמחת ט"ו באב.
  2. דברים ב, טז–יז: "ויהי כאשר תמו... וידבר ה' אלי"; רש"י שם על חזרת הדיבור בחיבה.
  3. רבי צדוק הכהן מלובלין: בית המקדש השלישי ייבנה בט"ו באב.
  4. ירמיהו לג, יא.
  5. זכר לחורבן: אמה על אמה, אפר על ראש החתן (בבא בתרא ס ע"ב).
  6. שיר השירים ד, ח: "תשורי מראש אמנה", וביאור השל"ה.
  7. ברכת "שוש תשיש" בשבע ברכות; ברכת "הטוב והמטיב".
  8. היסוד: אהבה למטה מעוררת אהבה למעלה, ולהפך.
▲
סיכום השיעור: השמחה והאהבה של ט"ו באב